סיפור לשבת
בכפר קטן התגוררו שני ילדים שהיו חברים קרובים למרות הפרש הגילאים בניהם,
הקטן היה בן 6 והגדול בן 10.
יום אחד שיחקו הילדים בשדה ולא הבחינו שהם מתרחקים מאד מהכפר.
לפתע נשמעה צעקה, החבר הצעיר רץ לעבר הקול
וגילה את חברו הטוב יושב ובוכה בתחתית באר נטושה.
החל החבר לצעוק לעזרה, אבל הכפר היה מרוחק מרחק שעה הליכה
ממקום ישוב כלשהו, לא היה סיכוי שמישהו ישמע.
הילד הגדול בתחתית הבאר קרא לחברו:
״אתה חייב לחפש ולמצוא חבל או משהו״.
החל הצעיר לסרוק את השדה ואכן לאחר כמה דקות מצא חבל ישן!
הוא זרק קצה אחד לבאר ואחרי שחברו אחז בחבל,
משך בכל כוחו עד שחברו הטוב הצליח לצאת מהבאר.
חזרו הילדים לביתם וסיפרו על האירוע המרגש לבני הכפר.
הסתכלו בני הכפר על שני הילדים בפליאה ואחד מהם שאל:
״איך יכול ילד בן 6 למשוך מבאר עמוקה ילד גדול בן 10
ששוקל הרבה יותר ממנו?
״איך באמת?״, שאל אחר, ״מה היה לך מנוף בכיס?...״.
״לא זו הסיבה שהוא הצליח״,
נשמע לפתע קולו השקט של קשיש חכם מזקני הכפר
״הוא הצליח משום שלא היה לידו אף מבוגר
שאמר לו מה ילד קטן בן 6 לא מסוגל לעשות...״
מהם הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו שמגבילים וחוסמים אותנו?