סיפור קצר לשבת
מסר מעורר השראה שכתב אדם שנפגש לראשונה עם התרבות השוודית
כאשר עבד בחברת וולבו. מצאתי אותו באתר בא במייל.
בקרוב יעברו 18 שנים מאז התחלתי לעבוד בוולבו, חברה שוודית.
לעבוד איתם זאת חוויה מאוד מעניינת. לוקח שנתיים לממש כל פרויקט,
אפילו כאשר הרעיון מבריק ופשוט. זאת הנורמה.
השוודים דנים ודנים, עושים אין ספור ישיבות, הערכות וכו'.
הם עובדים במתכונת "סלואו-דאון", והכי יפה?
בסוף זה נותן את הפירות בזמנם (של השוודים).
הם משלבים את הבשלת הצורך עם הטכנולוגיה המתאימה,
ובכך מאבדים מעט מאוד.
אספר לכם סיפור קצר כדי שתבינו על מה מדובר.
בפעם הראשונה שהגעתי לשוודיה, בשנת 1990, אחד מעמיתי השוודים,
היה אוסף אותי כל בוקר מהמלון. היה זה בחודש ספטמבר, קצת קר וערפילי.
היינו מגיעים מוקדם למשרדי וולוו והוא היה מחנה את האוטו מאוד רחוק
משער הכניסה (הם 2,000 עובדים שמגיעים לחברה במכוניתם).
ביום הראשון לא אמרתי כלום, גם לא ביום השני והשלישי. בימים שלאחר מכן,
אחרי שקצת נפתחנו, בוקר אחד שאלתי אותו:
"יש לכם מקום חניה קבוע כאן? כי שמתי לב שאנו מגיעים מוקדם,
מגרש החניה ריק ואתה משאיר את האוטו רחוק..."
לזה הוא ענה בפשטות:
"מכיוון שאנו מגיעים מוקדם, יש לנו מספיק זמן ללכת ברגל,
אלא שמי שיגיע באיחור כדאי שימצא מקום קרוב יותר לשער. נכון?"
תארו לעצמכם עולם בו כולם חושבים על האחרים כמו השוודי מוולוו.