סיפור סופי (קוראים כמו גופי) לשבת
מולא פגש אדם כועס הולך בדרך אל העיר.
"מה קרה?” שאל מולא.
האיש החזיק חבילה מרופטת וגנח:
"כל מה שיש לי בעולם הזה, בקושי ממלא את השק העלוב הזה".
"חבל" אמר מולא, חטף את השק מידי האיש ורץ אתו במורד הדרך.
האיש שאבד הכל, פרץ בבכי והמשיך ללכת, יותר אומלל מאשר קודם.
בינתיים, מולא רץ מעבר לעיקול והניח את השק באמצע הדרך,
במקום בו האיש יהיה מוכח לעבור.
כשהאיש ראה את השק שלו מונח על הדרך לפניו,
הוא צחק בשמחה גדולה וצעק "השק שלי!! חשבתי שאיבדתי אותך!”
מולא שהתחבא מאחורי השיחים, התבונן במתרחש וגיחך לעצמו:
"ובכן, זו דרך אחת לגרום למישהו להיות מאושר!"
לכל אחד מאיתנו יש כל כך הרבה בשק שלו.
האם אנחנו צריכים לחכות שהוא ילקח מאיתנו כדי ללמוד ולשמוח בו?