האם עשירים מרמים יותר?

[hoshe]

האם עשירים מרמים יותר?

אם תשאלו את פול פיף, דוקטורנט לפסיכולוגיה חברתית מאונ' ברקלי בקליפורניה, התשובה היא בפירוש "כן". (קישור למטה)

מחקרו בן 6 השנים של פיף מפורסם בתקופה הכאילו-מהפכנית שאנו חיים בה כיום, עם occupy Wall Street בארה"ב, ה"אביב הערבי" (או חורף איסלאמיסטי?) והמחאות הכלכליות באירופה וישראל. זה מן הסתם שופך עוד קצת שמן למדורה ועלול לתרום ל"שנאת עשירים". ומצד שני החוקר פול פיף עצמו טוען שכמה אנשים כבר אמרו לו "מה היית צריך לעשות על זה מחקר? זה מובן מאליו! כמה שנים עבדת על זה, טמבל? יכולתי להגיד לך את זה לפני שש שנים ולחסוך לך את העבודה". כלומר כנראה זו סברה מקובלת בקרב ציבור רחב.

ובנוסף - אם המחקר היה מתפרסם בתקופה אחרת - האם הוא היה מעורר כל כך הרבה הדים? סביר להניח שלא... (פיף הוא בסך הכל דוקטורנט).
זה מקרה מייצג של המשפט Timing is everything

 

[כל מילה אמת]

ככה זה עם גוי .

הממצא שלו מעניין אבל הכוון הפוך .
הוא מצא תשובה לשאלה האם עושר יוצר רמאות ?

כאשר
השאלה הראויה היא
האם רמאות מביאה עושר ?
האם מוסריות בולמת התעשרות ?

 

[שמוצקין]

בניית מותג זה סוג של רמאות לעיתים קרובות

ויש כאלה שזה הביא להם עושר ...
על זה לא צריך מחקר.
כל נושא השיווק והמכירות מכיל המון המון ליכלוך וכאן פשוט יחסית לראות איך חוסר ההגינות
מתורגם לכסף .

 

[רונן שפירא1]

לעשיר יש יותר הזדמנויות

ובהרבה יותר כסף.
שכיר מקסימום יעבוד בשתי עבודות בלי להצהיר, או מדי פעם יבצע איזה תיקון אצל השכנה תמורת מאתיים שקל....

 

[סופי65]

ככה זה עם דוקטורנטים..

ובעצם- עם כל נושא אחר למחקר אקדמי זה או אחר.. תשאלו שאלה, והנה ישנה אפשרות לעשות "מחקר" שיגלה את התשובה. מובן שגם ניתן לעשות את המחקר ההפוך למשל : עשירים ישרים יותר (עם עצמם ורצונותיהם..), רמאים עשירים יותר, עניים רמאים יותר וכו' וכו'.

במדעים קצת יותר מדויקים מפסיכולוגיה, כבר גילו שהתוצאה תלויה במידה רבה בחוקר ובעצם קיום החקירה...
מה שעצוב שמכל אינסוף המידע הזה הישר וההפוך, אנחנו לא יכולים ללמוד כלום...
אין לנו מושג אפילו מה בריא לנו לאכול (גם אם נדמה לנו שיש- מחר יוכיחו את ההיפך), או איך נכון לגדל ולחנך את הדור הצעיר. אנחנו לא יכולים לסמוך על מחקרים לגבי יעילות תרופות (או תופעות לוואי),וודאי לא על ממחקרים חברתיים לצורך קביעת עמדות וכיוון לחברה כולה .

בקיצור- כיאוס אמיתי..

אז אפשר לחיות באי אכפתיות לאופנות המתחלפות או מצד שני במירוץ אחר חיים "נכונים" ו"בריאים" ובסוף מוצאים שזה לא באמת משנה.
מה שמשנה הוא עצם היחס , החשיבות שאנחנו נותנים לדברים.
לעולם לא נוכל באמת לדעת מראש מה "נכון" כל עוד ה"נכון" שלי שונה מה"נכון" של האחר וכל אחד פועל ומונע לפי אינטרס פרטי- אישי.

..אלא אם נמצא את ה"נכון" - המטרה המשותפת....

 

[hoshe]

אני חולק עלייך: אפשר להכריע אפילו במדעי...

...ההתנהגות. אם כי ה"הכרעות" הן לא בהכרח טוטליות, ויכולות להיות תלויות-תרבות, תלויות-תקופה וכו'. (ויש פה ושם גם רמאויות של ממש). בנוסף מחקרים מסוימים מקבלים בולטות רבה יותר בתקשורת ובעולם האקדמי ממחקרים אחרים. וזאת במידה מסוימת בהתאם ל"רוח הזמן".

למשל ב-20 השנים האחרונות יש פריחה של התחומים המשיקים "כלכלה ההתנהגותית" ו"תורת המשחקים", ובין היתר חולקו כמה פרסי נובל לכלכלה לחוקרים מהתחומים הללו, 2 מהם ישראלים: ג'ון נאש (גיבור הסרט "נפלאות התבונה") ב-1994, דניאל כהנמן וורנון סמית' ב-2002, ישראל אומן ותומס שלינג ב-2005 . כמה חוקרים ישראלים (דן אריאלי, דניאל כהנמן, עמוס טברסקי...) גרמו לקהילה המדעית לערער על ההנחה המקובלת , שאנשים לוקחים החלטות כלכליות באופן רציונלי. וזה לא נותר כאיזה עניין אקדמי אלא פורסם בעיתונות והשפיע על השיח הציבורי. יש לכך חשיבות בכך שמדע הכלכלה ה"קלאסי", השמרני, נשען על ההנחה שבני-אדם לוקחים רק/בעיקר החלטות מושכלות - ואם מוכיחים את ההיפך אז זה די "רעידת אדמה" במדע הכלכלה.

את בעצם מייצגת את עמדת הרוב, לדעתי. אבל הטענה שלך כי "לעולם לא נוכל באמת לדעת מראש מה 'נכון' " וגו' מייצגת את הצורך לראות הכרעות ברורות מאוד, ונכון שכיום אנו מוקפים במידע וסוכני מידע בעלי אינטרסים שונים עד ש"מרוב עצים לא רואים את היער". אולי עדיף לחפש את ה"סביר" במקום את ה"נכון".
כשנוצרת "מסה קריטית" של אנשים שמאמינים בטענתך - זה מה שעלול להוליך ל"כאוס אמיתי". כי אם אי אפשר לסמוך על המדע, הפוליטיקה וכו' - בואו פשוט נמליך עלינו איזה מנהיג חזק שישלוט "בחסד האל".

 

[סופי65]

כלכלה היא לא בדיוק "מדע" בעיני..

(מקוה שזה לא פוגע ברגשות של מישהו.. ) וגם לא חושבת ש"מנהיג חזק" הוא פתרון (ודאי לא לאנשים ששואלים אפילו יותר שאלות ממה ש"מאכילים" אותם )

אני יותר מדברת על תחום שממנו "באתי" מדעי הטבע, כימיה, סביבה...
בוא ניקח למשל פיתוח של תהליך חדש שבו משתמשים בחומר שמעונינים לבדוק את השפעתו על הסביבה, על העובדים איתו וכו' על מנת להחליט לגבי הסיכונים, התקנים לייצורו ועוד.
בעל העניין (מי שירויח מייצור) מעונין כמובן שהמחקר יראה X . הוא כמובן ישקיע כספים ויממן חוקרים מטעמו. לא משנה עד כמה החוקרים מחשיבים עצמם מדענים אוביקטיבים. מעצם השתיכותם אליו, גדל משמעותית הסיכוי שיכריעו לטובתו (למעט אולי מקרים שבאופן מובהק זה לא כך). שלא לדבר על הקושי הגדול לבדוק השפעה מצטברת של חומר או חשיפה למגוון גדול של חומרים לאורך זמן (כיום המידע עוסק רק בהגדרות חשיפה מותרת לכל חומר בפני עצמו. הקוקטייל שהסביבה הקרובה נחשפת אליו הוא כ"כ מורכב לבדיקה, שאף אחד לא מסוגל להתמודד באמת עם האתגר...)

המתחרים ודאי יארגנו "מחקר נגדי" , אבל האמת היא שכיום אפילו את זה הם לא צריכים. מספיק להם לייצר כתבה דלה על חשד לנזק סביבתי בתהליך הייצור של החומר, או בתנאי אחזקה שלו וכן הלאה, כדי שארגונים ירוקים "יקנו" את המסר . וכאן כבר מגיעים למלחמת הורדת ידיים. מי יותר חזק אצל השלטון- הארגונים הירוקים (שלהם כל מיני טרמפיסטים פוליטיקאים), בעלי ההון -המשקיעים, הרצון לפיתוח כלכלי וכו' וכו'. בסופו של דבר, ההחלטה רחוקה מלהיות לפי שיקולים עינייניים של טובת הציבור.

החברה האנושית פיתחה שיטה לפיה לכל אדם יש משקל ואפשרות להביע את עצמו כחלק מחברה דמוקרטית, אבל בפועל, אין לנו באמת את הכלים לנצל את זה כמו שצריך. אנחנו יכולים להמשיך לתת לשיטה להוביל אותנו (לאן? להגדלת פערים? לאסון אקולוגי? ואולי לא? מי יודע?) או לנסות לבנות את החברה באופן מודע בצורה אחרת. צורה שבה נגדיר יחד מהי המטרה המשותפת ואיך כל "צד" יכול לתרום להשגתה.
אנחנו יכולים להמשיך להיות כלי משחק על לוח שכלליו לא לגמרי ברורים לנו (למרות שאנחנו מנסים לחקור אותם), או להחליט להיות אלה שקובעים את כללי המשחק - את המטרה המשותפת לכולנו כחברה, את החשיבה על המבנה שיאפשר לנו להשיג אותה

 

[hoshe]

זה עניין של תרבות פוליטית

ובתמונה הכללית יש מגמת שיפור: כיום קשה יותר להאכיל את הציבור לוקשים ובשנה האחרונה יש התעוררות בהקשר של מעורבות פוליטית.

למשל, אם אני זוכר נכון, פלאטו שרון נבחר בשנות ה-80' לכנסת על רקע הבטחת-סרק לטיפולי שיניים חינם.
ולעומתו ארקאדי גאידמק לא הצליח לגרד קולות מהציבור אעפ"י שהשקיע בהסעת משפחות משדרות מוכת הקסאמים, בית"ר ירושלים, מפלגת "צדק חברתי" עאלק

, קמפיין לראשות עיריית י-ם ועוד.
שניהם היו עולים חדשים עשירים שנמלטו מציפורני החוק בצרפת.

בשנתיים האחרונות יותר אנשים מתפקדים למפלגות הדמוקרטיות ויותר עובדים מתארגנים, ולא רק במסגרת ההסתדרות.
יש יותר הפגנות, וחלקן רבות משתתפים.
מרכז הליכוד - עמוס הדילים סטייל צחי הנגבי ועוזי-"אתה-חמוד-אתה"-כהן ז"ל - ירד מגדולתו.
הלוביסטים והטייקונים נחלו תבוסות ועברו למגננה בפרלמנט ובתקשורת.
היו גם כמה ספינים-של-הרגע-האחרון שלא צלחו לפוליטיקאים כגון אולמרט.

בעיניי אלו סימנים חיוביים, בכיוון הרצוי של "הפוליטיקה חוזרת לידי הציבור", אחרי תקופה די ארוכה של אפתיה ומיאוס.
כמובן שהדרך עוד ארוכה ותמיד תהיה רמה מסוימת של שחיתות ולכלוך, אבל נראה לי שעברנו את השפל הגדול.
ויש צורך במוסדות של אנשים אכפתיים שיתחזקו את הכיוון הזה - למשל תנועות מתפקדים ו- ישראלים להצלת הדמוקרטיה.

במקום להתלונן ש"כולם מושחתים" אפשר לעשות איזה מעשה קטנטן אחד או שניים בשנה שיחזיר את הפוליטיקה לידי האזרחים, במקום להפקיר אותה לגמרי לידי האינטרסנטים.

 

[סמדר 620]

מעניין איך כל נושא הופך פוליטי

ובעיקר, במה להוקעת פוליטיקאים!! מה שעדיין לא ברור איך אנחנו כבני אדם משנים את המצב מהמקום בו אנו נמצאים!!
ממש נוח לתלות את כל העוולה בפוליטיקאים השנואים ובעשירים המאוסים (אגב המיאוס נובע מזה שהם עשירים ואני לא!!!)
זהו עולם כייפי הם נבלות ואנחנו קורבנות...
ועוד עולם שנוח לחיות בו שכל הפתרון נעוץ בעצם בפוליטיקאים...
האמנם?
לא בהכרח.
כולנו בסירה אחת של ניסיון לשרוד, ואמות המוסר שלנו בסה"כ זהות:
כמה שיותר לנצל את המצב לתועלת עצמי ולאינטרסים שלי
אילו היית ביבי נתניהו האם היית פועל אחרת?
אילו היית טייקון היית פועל אחרת?
ממש לא!!!
אגב, האמנם אפשר לקיים פוליטיקה אחרת????
שכחנו ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם!!!
חג שמח

 

[hoshe]

תלוי בעיקר בנו, לא בפוליטיקאים

בתרבות פוליטית הכוונה יחסי הגומלין שבין הציבור לפוליטיקאים ולפוליטיקה.
ככל שיותר אנשים (ומרבדים שונים בחברה) משתתפים בתהליך - כך הפוליטיקאים ישקפו במעשיהם את רצון בוחריהם טוב יותר, ותהיה פחות שחיתות.
אז כמובן שזה תלוי בכל אחד מאיתנו.

האם הייתי פועל אחרת? שאלה מכשילה, כי נתניהו נבחר על סמך מצע או מצג מסוים, והוא לא נבחר ישירות, אלא הצליח ליצור קואליציה רחבה ויציבה יותר מציפי לבני.
אז ברור שהייתי פועל אחרת בתחומים מסוימים, כי אינני תומך בדרכו.

כטייקון היה יכול להיות לי מרחב פעולה, ובכל זאת הייתי נתון לאילוצים של השוק.
למשל לא הייתי יכול להעסיק עובדים בשכר מינימום של 7,000 ש"ח. זה היה ממוטט את עסקיי לאור התחרות, כי המתחרים משלמים לעובדיהם מחצית מכך (ולפיכך בעלי המניות האחרים לא היו מאפשרים את זה). לכן זה תפקיד המדינה, קרי הפוליטיקאים, לקבוע את שכר המינימום. מצד שני יכולתי לשפר את מצב העובדים באופן מתון יותר, למשל להעביר עובדי קבלן להעסקה ישירה, עם זכויות וכו'.

מרחב הפעולה של פוליטיקאי נגזר גם ממעורבותו של ציבור המצביעים הפוטנציאלי שלו. אם הוא מסתמך בעיקר על מצביעיו ולא על תרומות של בעל הון אינטרסנט - זה סיפור אחר. אני לא מדבר מתוך תמימות - ברור שפוליטיקאים מחפשים את טובת עצמם, אבל דווקא משום כך הם מגיבים ללחץ.
אז עדיף שמי שילחץ יהיה כמה שיותר הציבור הרחב וכמה שפחות אינטרסנטים בעלי כוח.

ואני כותב פה על פוליטיקה פשוט כי כך אני מפרש את הפורום הזה, אבל זו רק הפרשנות שלי.

 

[gbguy]

אין חדש תחת השמש

אף על פי שקראתי חלק גדול מהכתבה, זה פשוט מאוד ברור שזה המצב: בשביל להיות עשיר, אתה צריך לדעת לסבן אנשים ברמה מאוד גבוהה, אפילו אגדיר אותה כפרופסור לסיבון. כי בסופו של דבר, אתה יודע בצורה מצויינת לקורא את השוק, לגרום לשוק להיות לטובתך, ובמקרה של טעות - יש לה את העו"ד הכי טובים בשוק. אותו דבר לגבי ההתנהגות החיים.
בגלל זה לא כל אחד יכול להיות עשיר, ולא כל אחד יכול להיות פוליטיקאי. אבל כל אחד יכול להיות אדקמאי (כל עוד הוא לא אדם עם בעיות שכליות מיוחדות). היות ויש לנו כמות גדולה של אקדמים, ועשירים יודעים שאנחנו בעניין ההשכלתי מאוד טובים, אז השכר הוא בהתאם.
אני אומר זאת, כי אתן לכם דוגמה טובה מגרמניה: מהנדס אלקטרוניקה (לפי הבנתי מפורום תרבות גרמניה וגרמנית) יכול להרוויח בין 720 ל-1000 אירו ליום! אמנם מורידים לו בצורה ניכרת ממס הכנסה, אבל זו משכורת מאוד גבוה, כי אין הרבה מהנדסים בגרמניה ויש דרישה למהנדסים. בישראל, אמנם כל הזמן אני שומע "חסר מהנדסים", אבל מדוע מהנדס התחלתי מרוויח רק 2000 אירו (10,000 ש"ח) נטו במקרה הטוב? למה התעשיה לא יכולה להתגמש, ולקחת מהנדסה התחלתי להחתים את אותו מהנדס לתקופה ארוכה מאוד, ולהכשיר אותו? לדעתי זה פחד של הדרג העליון שהם ילכו למקום אחר, ו"חבל על הכסף". אז שוב אנחנו חוזרים על העניין של הפרס של 50 דולר במחקר - שחבל על הכסף ועדיף כל הזמן להרוויח על האחר.