זה פוסט עצמי מאוד, של מחשבות, המשך לשאלת ה"יש לכם משהו לשתף" מהשרשור סופ"ש. הכותרת קצת גרנדיוזית, זה נכון, אבל היא גם מאוד נכונה אם חושבים על זה, כי היא מרכזת בדיוק חלק ממה שמסתובב בראש, או יותר נכון אצלי בראש. זו שאלה מאוד גדולה לשאול אבל מצד שני היא לא נשאלת סתם, כנראה שהצורך או היצר מתחילים להראות את פניהם יותר ומכאן לדיון העצמי הזה, שגם אתם, ולא משנה כמה יקראו את זה עכשיו, שותפים לו.
אז שנייה לפני שצוללים, נרגיע עם מוזיקה. ככה בין כל חלק וחלק, זה עוזר לפשט רגשות:
https://www.youtube.com/watch?v=47dtFZ8CFo8
אתמול ראיתי מישהי. לצורך הדיון נקרא לה "זאתי". איזה יופי, היא ממש יפה, כמוה לא רואים כל יום, התכנסה בתוך עצמה, ישבה לה בצד בין כל האנשים שהיו סביבה, שקועה בעצמה, לא מחייכת. גם אני הייתי במקום אחר "רוחנית" אבל פיזית רק כמה צעדים הרחיקו ביננו. חשבתי לעצמי, הרי אם זה היה רק היא ואני, הייתי עדיין מתרגש אבל היה לי הרבה יותר אומץ לגשת. אתם לא יכולים להעלם רגע כולכם? אני רק לוקח טלפון ושם ואז תחזרו, אולי "זאתי" היא בעצם "האחת"? עבר קצת זמן, ואז משום מקום הגיע מישהי נוספת-חברה לעת צרה-פתאום "זאתי" חייכה. הנה הגיע הישועה שתחלץ אותה מבין כל האנשים האלה שמה להם ולה. ככה הם המשיכו לדבר, היו דבוקות אחת לשנייה כמצילות זו את זו מפני ההמון (שאני בתוכו).
רגע צריך שיר: https://www.youtube.com/watch?v=m-M1AtrxztU
עבר אותו אתמול, אנשים התפזרו ו"זאתי" נעלמה. ואז חולפות שאלות בראש. למה בעצם? למה לא יכולתי לגשת? למה הביישנות הזאת? מה קרה בעצם? לעזאזל אולי היא הייתה באמת יוצאת איתי? פתאום זה היכה בי, האם אני מפספס כאן משהו? האם יכול להיות שאני מפסיד כל פעם-כי האתמול הזה זה גם שלשום וגם לפני שבוע וגם לפני חודש-יש את היצר, זה שאומר לך יאללה לך על זה, לך תדע אולי יהיה לך חלילה וחס כיף איתה ותהיה הכי מאושר בעולם. מצד שני יושב לו הרציונל שאומר לך "תגיד אתה דפוק? יש כאן ים אנשים, לא רק שתחזור הביתה עם זנב בין הרגלים גם תזיע ולאף אחד מהיושבים כאן זה לא יהיה נעים אז יאללה רד מזה והמשך בחייך.
יש קצת רוק בגרון: https://www.youtube.com/watch?v=UNPC_DzRTo8
ואז מגיע הפיכחון. טוב צריך לעשות משהו, אי אפשר ככה. אם כולם רוצים את זה אז הגיוני שגם הלב שלך רוצה את זה, וזה לא משהו מוקצה. אז הסכמנו ביננו לבין עצמינו שיש גם לב בעניין הזה והוא מרגיש דברים. עכשיו תכלס-אבל זה קורה נורא לאט, רק להיפתח לרעיון שאהבה זה דבר נורמלי לקח זמן, אז מתי הדבר עצמו יקרה-מתי ניפתח גם לזה? עולה גם איזה פחד שלא נפספס את הרכבת, אבל אז מגיע ההצהרה: לא נפספס את הרכבת, הכל בשליטה, מתישהו נזיע נורא עד כדי כך שהדאורדורנט לא יעזור אבל נעשה את זה. ובכל זאת יש את הכדור בגרון שאומר לך לא לחשוב על זה יותר מידי ושזה יגיע כשלא תצפה לזה. אבל wtf - מי לא מצפה לזה, מעולם הטסטוסטרון לא היה בהילוך כזה גבוה, בטח כשמצפים לזה.
https://www.youtube.com/watch?v=_lK4cX5xGiQ
זהו, יצא כל ה"טד מוסבי" שבעולם-נשאר לעבור לשלב התכלס. לברר עם עצמי למה אבל לעשות ולא לברבר וזה השלב הכי קשה.
