זאת לא הנקודה, לדעתי, כי גם בפוליטיקה אין כסף
למי שמשחק פי הכללים.
עיתונאים יכולים להיות מלוכלכים אבל אז הם מאבדים
את האינטגריטי שלהם לנצח, וי שמספיק מקרים כאלה.
אתיקה היא נכס שאסור להם לאבד ולכן עקרונית הם
עשויים להיות פוליטיקאים "מהוגנים" יחסית.
הכל יחסית, כמובן.
מה כן גורם להם לרוץ?
העובדה היא שרוב העיתונאים שנכנסים לפוליטיקה הם העיתונאים שמלכתחילה
היו המצפוניים במקצוע, ולכן שנתיים של מחאה חברתית פול גז בניוטרל הן אלה
שמניעות אותן לעשייה ולא רק לדיבורים.
אל תשכחו שאנחנו גם מתחככים בסיפורים האלה יום יום באינטנסיביות
ולכן הגיעו מים עד נפש מהאימפוטנציה של "נבחרי העם".
אני בדיוק כותבת על כך רשימה לבלוג הפוליטי ולכן לא אאריך, אבל זה המנוע העיקרי.
כמי שמכירה לפחות את מרב מיכאלי רק מהעבודה איתה,
אני יכולה לומר שלמרות שאני לא חולקת איתה את רוב הדעות
אני מעריכה אותה כאישה בעלת יושרה.
גם אם אנחנו לא משתגעים על דעות פוליטיות מסוימות,
אני מציעה לברך לפחות עלכך שיש להם מצפון ומפן שאינו צבוע בכסף.
אגב, מיכאלי באה מבית עם כסף.
היא לא זקוקה לכסף של הפוליטיקה.
רק פוליטיקאים מושחתים מרוויחים מפוליטיקה.
חוק ברזל.