הו, מותק. זו סוגיה פילוסופית רבת פנים.
תלוי מאוד באיזה יום ובאיזה מוד אני. אז, יש שבוע אחד הנראה כהליכה
נינוחה בחצר המלוכה, ושבוע אחר הנדמה כזפת הנדבק לגופך ולא
ניתן להפטר ממנו. חיים אלמותיים לא עבורי נועדו. די לי באלו הקיימים
שעלי לצוק בהם תוחלת, ותכלית. ובניינו, חיים הם הדבר העצוב ביותר
אחרי המוות.
ובאשר לשאלתך האחרת, האם ללא הידיעה כי קיים קץ לקיימנו האם
היתה משמעות אחרת לחיים, מסופקתני.
ובמענה ממצה: "חיה!, אומר המוות, כי הנני בא".