זהב טה ו ר
New member

אמש שוחחתי עם שתי נשים שאני לומדת איתן בקורס, שתיהן אמהות לילדים, אחת בת 40+ והשניה בת 50+.
שתיהן דיברו על החשיבות של ילדים ובני נוער להיות מקובלים.
אחת סיפרה על הדרך שבה היתה מתעללת בילדים אחרים כשהיתה צעירה, על מנת להיות מקובלת. בדיעבד היא הודתה שזו היתה טעות, אבל קור הרוח שבו היא תיארה כיצד התעללה באחרים...
השניה הדגישה שוב ושוב שהלימודים אמנם חשובים, אבל לעומת המקובלות החברתית באמת אין מה להשוות, ושכל הורה צריך לעשות את המקסימום כדי שהילד שלו יהיה מקובל חברתית.
אני מודה שהייתי די בהלם - הדעות שלי שונות לחלוטין.
ואגב ההקשר לנושא שלנו - בזמנו הזוגי סיפר לי על מקרה שבו ביתו התעללה בילדה אחרת "אבל זה היה בצחוק". מודה - לא הצלחתי לשתוק (מולו - ברור שלילדה לא אמרתי כלום...). אפרופו המעורבות שלנו בחינוך הילדים של בני הזוג...