מיכי 10
Member
(דורון ולאה, ששכנעו אותי כל אחד בדרכו), היה לי ערב נהדר!!
זה התחיל ב"יותר מזל משכל", אבל אני מעדיפה בפירוש לקרוא לזה נס
הייתי בטוחה שבשעות הערב, יהיה לי קל למצוא חניה ליד מכון הלב באחד ממגרשיו, אבל להפתעתי, הכל היה עמוס וגדוש מכוניות. אז בשלב מסויים, התבלבלתי, ויצאתי מהחניה מצד שמאל, כלומר, נגד כיוון הדוקרנים!! מיד שמעתי חבטה, וקפצתי החוצה לראות מה קרה. לא ראיתי כלום, אבל היו מכוניות שהתכוונו להיכנס לשם, כדרכם של אנשים נורמליים...
אז נכנסתי מהר לאוטו, ועשיתי לאט רברס, וראה זה פלא, לא קרה כלום. כנראה עצרתי בשנייה האחרונה לפני שהלכו לי שני הגלגלים הקדמיים, Dank al Dio
במכון, הסתבר שאחרי שלא נרשמו מספיק חברי "שיבא ישיר", פתחו את האירוע לקהל הרחב. אז במקום עשרות אנשים, הגיעו כנראה מאות, והמכון כלל לא היה ערוך לכך... והכל החל ונגמר באיחור של שעה.
האדם הראשון שפגשתי כבר בכניסה, היה פרופ' עמית שגב, מנהל המערך הקרדיולוגי של מכון הלב, והקרדיולוג שלי. לחצנו ידיים, הוא שאל בשלומי, אמרתי לו שבאתי בעיקר בגללו והוא אמר שלכבוד הוא לו.
היו תורים ענקיים לרישום לסיורים ולכיבוד. נרשמתי רק לשניים משלושת הסיורים. קיבלתי במתנה מִטרייה או שמשייה (? לבנה) גדולה כמו של גברים, אבל בכל זאת שמחתי בהּ.
פגשתי בין ה"מציגים" את הרופאה שמנהלת את השירות לרפואה משלימה במרכז הרפואי שיבא. היא עזרה לי כבר כשפתחו את המרפאה, לפני כעשרים שנה, ונורא שמחנו להיפגש. נתנה לי המון מחמאות על כך שלא השתניתי מאז (היא לא האמינה לי שהספקתי להיות בינתיים במשקל יתר) ואפילו שאלה מה אני אוכלת שאני נראית כך (-;, והיתה לנו שיחה ארוכה ונעימה.
כיוון שב"אופטימיות" רבה הכינו להרצאות את אולם הסמינריונים, שיכול להכיל בהרצאה מעט עשרות אנשים בלבד, ועל הדלת צבאו המון עשרות, פתחו לאחר מכן גם את חדר הישיבות, שגם הוא קטן, ונתנו חלק מההרצאות פעמיים!! (וגם הסיורים כבר נערכו בכמה מחזורים). כך ששמעתי רק את רוב ההרצאות שרציתי, ובזמנים שונים מהמתוכנן. אבל היה שווה
את הסיור בקבוצה שלי בחדר הצנתורים, הדריך לשמחתי הרבה, פרופ' שגב! את שני חדרי הצנתורים (מתוך אשכול של חמישהבסך הכל) של השתלת קוצבי הלב, הוא לא יכול היה להראות לנו, כי הם היו תפושים, לצערי הרב. ראינו רק את שלושת החדרים האחרים, של צנתורים ממש. הוא הרשה גם לצלם, אז צילמתי כמובן. הוא אמר שבצנתורים עובדים "אינסטלטורים", ובקוצבים עובדים "חשמלאים".
את הסיור במכון הדימות, הדריך פרופ' אלי קונֵן (שאותו לא הכרתי לפני כן), מנהל מכון הדימות, שפעילותו הביאה להקמת יחידת דימות הלב הגדולה, הפעילה והמנוסה ביותר בישראל.
הוא סייר איתנו תחילה במכון ה-MRI (שאלתי אותו אם מותר לי להיכנס לשם, והוא אישר לי. עד עתה אפילו לא הייתי עוברת בחצר של המכון הזה, וגם לא מתקרבת אל המסדרון המוביל אליו). נכנסנו והסתכלנו רק מחדר הבקרה , דרך חלון הזכוכית הגדול. היו שני נבדקים בשני מכשירים שונים, אבל ראינו רק את הראשים שלהם מאחור, ושמענו את ההוראות שנותנים להם.
מכשיר אחד יָשָן ומכשיר שני חדש וחדיש לגמרי, וגדול בהרבה ונוח בהרבה לנבדק.
אחרי זה הלכנו לאגף אחר בכלל, אל יחידת ה-C.T., שאותה אני מכירה גם מבדיקות וגם מהעבודה. פרופ' קונֵן הראה לנו מכשיר C.T. אחד ישן יחסית, בן 15. ואחד חדש, היחיד בארץ, והכי חזק בעולם, ויש רק 50 כמותו בעולם, שנקרא revolution.
ההרצאה האחרונה, היתה של פרופ' גליקסון, מנהל יחידת קוצבי הלב, על קוצבים ועל ablation (צריבה).
למדתי הרבה דברים חדשים בערב זה, ונהניתי מאד
*~~*~~*~~*~~*~~*
משם נסעתי מהר לשיעור השבועי המשפחתי, בביתם של אחי וגיסתי. הוזמנתי במיוחד ובשוּשוּ ע"י אחד הבנים של אחי, לכבוד זה שלפני השיעור, שהעבירה הפעם גיסתי, חגגנו את ימי ההולדת של אחי הגדול ואחותי הקטנה. הם הופתעו לגמרי, ושמחו מאד על כך שגם אני הגעתי פתאום. היה כיף, ובאמת שמחתי שהספקתי להגיע גם לשם.
