I בתולת ים I
New member
זאת המסקנה שאני הגעתי עליה רק עכשיו, בשניות האלו שבהם אני כותבת לכם
לא משנה כמה חזקה אני יעמיד פנים
העבר וגם ההווה הסיוטי שאני עוברת
נמצא פה
הדמעות זולגות מעצמן...
אומרים שבריא לבכות
אך אף פעם לא בכיתי כי האמנתי ''שגברים לא בוכים''
ותמיד רציתי להיות חזקה כגבר...
מה אתם הייתם בוחרים?
כל החיים לטפל בהורה שתלוי בכם? כדי לא להיות יתומים?
או שלבנות את החיים שלכם, אבל עם סיכון שתהפכו ליתומים?
הדמעות זולגות עכשיו...
כמו שכבר מזמן לא זלגו..
מי שרוצה את הסיפור המלא -ימצא אותו בפורום דיכאון,
כי כבר אין לי כוח להעתיק אותו לפה
זזתי לשמוע שירים שמחים כדי לנסות לעלות לי תמצב הרוח
אני רוצה ללמוד היום, יש לי המון שיעורי בית
