אין צד אחד וצד שני - יש עם ישראל, והוא אחד.
יש רצון אלוקי, והוא אחד.
שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד.
וכיוון שכך, אז בני האדם צריכים לעשות את הרצון האחד של אלוקים.
שכתוב בתורתו.
וכל שאלה בעניין מה כתוב בתורה ומה אני מצווה על ידה - שואלים את הרב הפוסק.
אם הוא "טעה" - לא נורא, כי אני צריך לעשות את רצון אלוקים, ואם אינני יודע - אז לעשות את מה שהפוסק אומר לי שהוא רצון אלוקים. אפילו אם הוא "טועה" ואומר שימין זה שמאל.
בקיום המצוות אני לא צריך לעשות מה שאני מרגיש/רוצה, ולא לחפש את האינטרסים שלי מול האינטרסים של "הצד השני" בעם ישראל, או המפלגה הזו או המפלגה האחרת.
אני צריך לשאול רק מה רצון אלוקים ממני. זהו. (וכמובן, לא לשכוח ללכת לקלפי עם מקל כביסה על האף, או לפחות טישיו מבושם...).
אם אלוקים מורה ליהודי ממזר שאסור לו להתחתן עם בת ישראל אלא רק עם יהודיה ממזרת, וילדיו יהיו ממזרים - אז הוא צריך לעשות מה שאלוקים מורה לו, ולא מה שמתאים לאינטרסים שלו.
אם רב פוסק אומר לי שצריך לתת לבעלי לשעבר החילוני לגדל את הבן שלי ולי אסור לחנך אותו לתורה ומצוות, כי זה יבלבל אותו ויעשה אותו מסכן וסובל - אז אני לא צריכה להתחשב באינטרס שלי לגדל את הבן שלי ולהשפיע עליו את דעותי, וברצון שלי לראות את הבן שלי יום יום. אני צריכה לעשות מה שאלוקים דורש ממני. ולא משנה שהרב הפוסק בכלל לא מכיר את בעלי לשעבר ולא יודע כמה הוא אידיוט, ומספיק לו לוודא ממני שלא מכים אותו או שונאים אותו שם.
וכך לגבי כל דבר שלא עוזר לי באופן אישי, אבל אלוקים מצווה עלי וכך הורה לי הרב הפוסק.
