אתה מבלבל פה בין כמה דברים
לימוד שפה מורכב מכמה דברים, לכל אחד מאיתנו קשה עם חלק אחר (או עם כולם).
1. אלף בית - אותיות.
אני למדתי את האלף-בית הרוסי (למעשה קירילי), בגיל 10 או 11.
ידעתי את האלף בית הלטיניות מביה"ס, יצא לי לשהות עם ילדה בגילי, עולה מבריה"מ.
היינו בגינה ציבורית, שרטטתי בחול A וביקשתי ממנה לשרטט לי איך כותבים את אותה אות ברוסית (גם A, אם זה מעניין מישהו).
ככה עברנו על כל האותיות, אחרי שנגמרו האותיות הלטיניות היא השלימה לי את האותיות שאין להן מקבילות (לדוגמה Я שהצליל שלה מקביל לצירוף YA). אני זוכרת את זה עד היום, אבל זה לא אומר שאני יודעת לכתוב או לקרוא רוסית.
2. כללי תחביר ודקדוק - כל מה שנוגע להטיית פעלים וחיבור משפטים.
יש שפות שיש להן בסיס זהה בעניין הזה ולכן כללי הדקדוק שלהן דומים, כמו אנגלית/איטלקית/ ספרדית.
אותו דבר נכון לשפות השמיות - עברית וערבית, לכן מי שכללי הדקדוק בעברית "עושים לו שכל", יסתדר גם עם הערבית.
3. אחרי כל זה - יש את עניין השפה המדוברת, שכוללת מבטא ולפעמים גם שימוש במילים שונות לאותה מטרה (סלנג וכד').
אז אי אפשר להגיד באופן גורף שיש שפה יותר קלה, כמו שאין מקצוע יותר קל בביה"ס.
כל אחד ומה שקל לו.
