ההצעה של הדר לא הייתה עוזרת, צריך להיות ממש אטום
כדי לא להתאהב בכלב שגר איתך בבית, לא מבין עד כמה אטומים הם אחיך ובעיקר גיסתך. כלב הוא כמו ילד. אמנם אי אפשר להשוות את אהבתי לכלבי אוסקר ז"ל לאהבה לכלבה של גיסי שזארה ז"ל הכלבה של גיסי הייתה אצלינו רק כשאחותי וגיסי נסעו ושימשנו לה ביביסיטר ואחרי זה במשך חודשים ספורים הם גרו אצלינו כשהשכירות שלהם נגמרה והם טרם מצאו דירה, אבל עדיין פעם ימים, פעם שבועות, פעם אחת חודשים שהיא בבית וקצת פינוקים כשאנחנו מבקרים אצלם. אבל כשגם הכלבה של גיסי נפטרה אני לא מתגעגע אליה כמו לאוסקר ז"ל אבל גם אליה אני מתגעגע בצורה אחרת. אז לחשוב ששנה או שנה וחצי לונה הייתה אצלכם והיא בטוח אימצה אותך כאחות, אז טבעי שתתגעגעי אלי.
נ.ב. גם אני לפני שקנו את אוסקר ז"ל ליום הולדת של אחותי והתחלתי לגור עם הכלב, אפילו פחדתי מכלבים ובזכות הכלב שלי שזכיתי לחיות איתו 13 וחצי שנים ממש התחלתי לאהוב כלבים ואני לא מפסיק להאניש אותם ורואה בהם את הילדים או האחים של הבעלים שלהם וכשיש למישהו שני כלבים או יותר אז אני טוען שהכלבים של אותו בית הם אחים. וגם לפני שהאחיינית שלו נולדה או יותר נכון לפני שאחותי הודיעה על הריונה הראשונה גם לכלבה של גיסי, קראתי אחיינית.