אכן מזעזע
בגדול, אני מסכימה עם הכתבה. אבל לדעתי יש להזהר עם קיצוניות ( מקרה ארגזי הקורה קולה ). אנחנו כן מגבילים. אבל לא בקיצוניות. סיפור: ישבנו במסעדה ארבעתנו , ובני הסב את תשומת ליבי למשפחה שישבה מאחורי. אבא אמא ילדה וילד. נראו מאד דומים לנו. אבל הם ישבו בשקט. בניגוד לשולחן המפטפט שלנו. כל אחד מהם היה רכון מעל מכשיר אחר. כשהילד עם אוניות באוזניים. הם נשארו ככה לאורך כל (!!) הארוחה. זה היה מאד עצוב. ואני רואה את זה בכל מקום. כשאני יושבת בהופעות תזמורת של בית הספר, בקהל של משחק כדורגל של הילדים, בבית הכנסת, ברכב לידינו. בכל מקום. היה לא מזמן סרטון שהסתובב איך אנחנו דור של טלפונים חכמים ואנשים טיפשים. ??וסרטון של ילדה בת כשנה מנסה להגדיל את את התמונה במגזין , כאילו היה האייפוד של אמא, ומאד מתוסכלת שלא קורה כלום.