יורם דנציגר שופט בית המשפט העליון, הוא יו"ר הרכב השופטים שדן בעירעורו של רומן זדורוב שנאשם ברצח תאיר ראדה, ופסק בדעת מיעוט על זיכוי מחמת הספק. דנציגר הוא השופט היחיד המכהן בבית המשפט העליון ובדיוני הבג"צ, שהגיע מהמגזר הפרטי בעוד כל שאר השופטים המכהנים כיום, הגיעו מהמגזר הציבורי (פרקליטות המדינה או רשויות ציבוריות).
כשאדם נכנס בשערי בית המשפט, הן ביוזמתו או אם ביוזמת אחרים, הוא נזקק לדבר מה נוסף מלבד להיותו צודק, כמו תמיד גם להרבה מזל. ממש כמו לזכות בפיס, צריך שיהיה לך מזל במינוי של שופט שלא עושה חשבון לאפאחד, שיהיה אחד שהולך עם האמת שלו עד הקצה. כזה בדיוק הוא השופט יורם דנציגר, וכנראה שיש משמעות לכך שהוא הגיע מהפרקטיקה הפרטית.
לדידי, כמי שכבר היה רשום על שמו בג"צ קודם כנגד שר המשטרה, שנדחה ע"י הרכב של 3 שופטים. ידעתי מראש שבהגשת עתירה כנגד המדינה, הסיכויים הם שלמעלה מ- 95% שיזרקו אותך מכל המדרגות. שופטים לא אוהבים ולא ממהרים לפסוק נגד הרשות, נקודה ! ! למרות זאת לקחתי את הסיכון להידחות, כשהתחלתי לטפל בשנת 2008 בעתירה כנגד השר להגנת הסביבה, בדרישה לחייבו להתקין תקנות להגבלת הרעש בדיסקוטקים.
אכן היה לנו מזל , לקליניקה למדיניות סביבתית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן למלר"ז ולי אישית בעתירה שהוגשה בבג"צ - 3388/13. הרשם במזכירות הבג"צ וסידור העבודה של השופטים, הקצו לנו כמינוי את השופט יורם דנציגר, שלא עשה חשבון לרשויות המדינה ופסק כנגד השר להגנת הסביבה ומשרד הבריאות.
השבוע אחרי עיכובים רבים הועברו לנו מהמדינה -.5.000 ₪ הוצאות משפט שנפסקו לנו בעקבות הזכיה בבג"צ. תם ולא נשלם...... כל זה היה רק הקדימון למאבק האמיתי, בקרוב נתחיל לטפל במשימה המקורית שלנו, הגבלת הרעש באולמות ההרקדות של ריקודי העם.
בתודה לשותפים שלנו להמשך המאבק: לסטודנטים המתמחים ולעו"ד המנחים בקליניקה בפקולטה למשפטים בבר-אילן ולמלר"ז.
