קשר משפחתי עם המשפחה המורחבת

[פרפרי אהבה]

קשר משפחתי עם המשפחה המורחבת

האם יש לכם קשרים קרובים עם קרובי משפחה מדרגות יותר מתקדמות: דודים, בני דודים, ילדים של בני דודים וכו'?

האם נפגשים? באיזו תדירות?
האם יש לכם מפגשים גדולים של כל המשפחה המורחבת?

 

[mykal]

נראה לי שחשוב

קודם לומר, למה את מתכונת קשר.
אם זה רק מפגשים--אז אומר שהמפגשים לא ברמה של פגישות חבריות,
אלא בלויות/ניחומים/חתונות,
ראשית כי כולנו כבר מבוגרים בעצמינו והקמנו משפחות משלנו,
שנית אנחנו מפוזרים בארץ/בעיסוקים/בחו"ל/ברמת דתיות שונה ועוד פרמטרים
שגורמים לריחוק.
בכלל מהצד של אבי אנחנו שבט גדול מאוד, שניסינו כבר כמה פעמים
לעשות מפגש גדול,--בלתי אפשרי.
אבל--לכל אחד מאיתנו יש את בני הדודים החבריים שלנו, והמידע זורם.
אנחנו מאוד גאים להיות משפחה, וכשפוגשים מישהו מהמקום
מיד מזדהים כבני משפחה.
בשבוע שעבר נסענו למרכז לחתונה של נכדה של בת דודה שלי.
אז כנראה שזה היה לנו חשוב וקרוב מספיק.

 

[עדיקים]

לצערי אין לי

לבעלי יש משפחה גדולה מאוד, בעבר היינו חוגגים חגים ביחד אבל מאז שכולם התחתנו ונולדו לנו ילדים כבר לא עושים יחד. זה עמוס מידי וכמעט בלתי אפשרי להפגש בפורמט הזה. עם בני הדודים נפגשים אחת ל... בעיקר בארועים משפחתיים. הייתי שמחה אם היינו נפגשים יותר אבל לצערי זה לא קורה. אני אוהבת אותם מאוד. יש להם קבוצה בווטסאפ שגם אני נמצאת בה וכשיש מפגשים יזומים אני דואגת שנלך.

עם המשפחה המורחבת שלי אין לי קשר בכלל, זה לא ברוגז סתם נתק של משפחה לא מאוחדת.

 

[חייבתלהגיב]

לא. רק באירועים (בריתות, חתונות, בר מצוות וכאלה).

יש לי רק שלושה בני דודים - מהצד של אבא שלי, שיש לו אח תאום. אמא שלי בת יחידה, אבל היא בקשר הדוק עם בת דודה שלה שגרה בבניין לידנו - לה יש ארבעה ילדים. עם כולם אני בקשר רק באירועים, כאמור.
בעלי קצת יותר בקשר עם קרובי משפחה שלו - לא מיוזמתו, אלא בעיקר אמא שלו מארגנת מפגשים, ו/או יש להם פשוט יותר ארועים (הוא יותר בקשר איתם על אף שחצי מהם גרים בכלל בחו"ל).

 

[הפוך עם ראש כפול]

מאוד מאוד משתדלת כי מאוד מאוד חשוב לי
המשפחה הגרעינית שלנו סופר קטנה - אחי גר בקנדה עם אשתו והילדים, גיסתי לא נשואה ואין לה ילדים (גם לא תתחתן וכבר לא יהיו לה ילדים וזה המצב). כך שכשמתכנסים עם הוריי ועם חמותי, זו התכנסות מאוד מצומצמת.
לכן הקשרים עם המשפחה המורחבת שלי ושל בעלי מאוד חשובים לי (דודים ובני דודים, שלי ושלו) ואני מאוד מקפידה להזמין בימי הולדת של הילדים. אמנם לא כל שנה את כולם כי זה יוצא המון אנשים וזה קשה, אבל כן מזמינה, וכן מכינה משלוחי מנות בפורים, וכן נפגשים בחגים ובאירועים, וכך יש יותר תחושת משפחתיות. גם לי וגם לילדים. זה חסר לנו

 

[עדיקים]

כנראה שהגודל משפיע

אני למשל לא מזמינה בימי הולדת משפחה מורחבת, אפילו לא עושה לשתי המשפחות שלנו יחד כי אין לי מספיק מקום לארח כל-כך הרבה אנשים והבית שלנו גדול.
כשהילדים היו קטנים ניסיתי פעם לעשות לשתי המשפחות יחד ואז עוד היינו הרבה פחות מהיום. זה היה קשה מאוד היינו 30 בערך. היום אנחנו כמעט 40.
אני לא חושבת שלנו זה פחות חשוב אלא שאין אפשרות להפגש עם כולם.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני לא עושה לשני הצדדים יחד, זה ממש יותר מדי
הצד שלי מגיע לבערך 30 אנשים (כולל הילדים של כל בני הדודים), והצד שלו כרגע לבערך 15. אין מצב לחגוג לשני הצדדים יחד, גם כל אחד בנפרד זה מתיש בפני עצמו.. גם לעשות את זה פעמיים בשנה (לכל אחד מהבנים) זה מאוד מתיש. אני צריכה מינימום שנת התאוששות

אבל אחת לשנה כולם מוזמנים אלינו, ליום ההולדת של אחד משני הבנים.
אה, ואז כמובן יש את הקבועות שאומרות "אתם חייבים לבוא אלינו, תבואו באיזו שבת, נדבר ותגיעו" בלה בלה בלה. וזה כמובן אף פעם לא קורה, אבל אני כבר לא מתרגשת.

 

[עדיקים]

הכי טוב להפריד

אני פשוט הפסקתי לארח לימי הולדת לשמחתי.
הילדים יודעים שנפגשים לארוחת שבת חוגגים. פעם בשבועיים נפגשים עם כל משפחה אז אין עם זה בעיה בכלל. אני מארחת גם ככה את המשפחות אחת לחודשיים אז יוצא שהיומולדת לפעמים אצלנו ויוצא שאצלנו דווקא חוגגים לבן/בת דוד/ה אחר/ת.
גם אצלנו באירועים המשפחתיים המורחבים בני הדודים של האיש תמיד אומרים צריך לקבוע ונקבע ונפגש ונזמין. אחרי כן כשנפגשים בארוע הבא שוב חוזרים על אותם משפטים. זה לא קורה.