בקיץ הזה תלבשי לבן

בקיץ הזה תלבשי לבן


חג שבועות מביא עימו את סיום ספירת העומר ואחריו לרוב יש הרבה חתונות, מה שהביא לי את הרעיון לדיון הבא:

האם אתם מרגישים שהחתונה שלכם הייתה תוצר של לחץ חברתי או לחץ משפחתי או שמבחינתכם זה היה הצד הבא להתקדם בזוגיות


ובנוסף:
האם ההורים משני הצדדים היו מעורבים בהכנות לחתונה
באיזו מידה
האם השתתפו בהוצאות
אם כן- האם זה גרם למעורבות שלהם להיות גדולה יותר
 

mykal

New member
לשאלותיך,

האם אתם מרגישים שהחתונה שלכם הייתה תוצר של לחץ חברתי או לחץ משפחתי או שמבחינתכם זה היה הצד הבא להתקדם בזוגיות?
החתונה שלנו היתה לפני 44 שנה ,(בעוד שבועיםם נחגוג יום נישואים.)
בהחלט הצעד הבא להקים משפחה. עשינו מה שהיה מקובל,
לא משהו מנקר עינים, לא היו האופציות שנמצאות היום במרחב.
זו היתה די רוטינה לא לחץ חברתי, לא משפחתי, זה היה ממש המיינסטרים

האם ההורים משני הצדדים היו מעורבים בהכנות לחתונה באיזו מידה האם השתתפו בהוצאות אם כן- האם זה גרם למעורבות שלהם להיות גדולה יותר?
אכן ההורים היו מעורבים משני הצדדים, אני הייתי ה"דוברת" של הצד שלנו והוא היה "הדובר" של הצד שלהם, ואנחנו כזוג בחרנו מה נראה בעיננו ועל מה אנחנו מעונינים להשקיע. זוגות ההורים גרו רחוק אחד מהשני,וכך שלא דברו ביניהם.
הכל זרם והיה בסדר.

אני מחתנת נכדה בעוד פחות מחודש, וזה נראה לי די דומה למה שהיה אצלינו,
מעורבות הורית נעשית כאשר יש צד דומיננטי במיוחד או חולה שליטה,ובמקביל לזוג אין דיעה. אבל כשהזוג יודע מה הכיוון, אזי ההתערבות נמנעת וקבלת ההחלטות היא של הזוג.
 
לגמרי לחץ חברתי אבל לא ממש מצד ההורים
היינו בגיל שכולם מסביבנו התחתנו או דיברו על חתונות, ואחרי 5 וחצי שנות זוגיות זה נראה טבעי. בדיעבד, בגיל 43, כל השקפת העולם שלי בנושא השתנתה באופן קיצוני, אבל בגיל 26 זה נראה לי מתבקש.
ההורים לא היו מעורבים בכלל. כן התחלקו חצי-חצי בהוצאות וכמובן הזמינו את כל מי שרצו (לא עלה בדעתנו לומר משהו מאחר והם אלו שמימנו הכול), אבל חוץ מזה לגמרי נתנו לנו יד חופשית. התייעצנו בבחירת מקום והבאנו אותם לטעימות וכו', אבל בסופו של דבר ההחלטות היו שלנו, לטוב ולרע
 
למעלה