כן, גם לי קשה עם הכפיה
מה שסיפרת על השבעה עשה לי צמרמורת. זה היה בהחלט רעעע.
כמובן, אצל הדתיים (כמו אצל החילוניים
) יש כאלה ויש כאלה.
מכר שלי סיפר לי ש
יש אצלם בעבודה מסורת שמי שחוגג יום הולדת, מביא עוגה.
הוא הביא עוגה והוא חילוני, כמוני, כמוך.
היו אצלו בעבודה שני אנשים דתיים.
אחד לא אכל מהעוגה כיוון שהיא נאפתה (על ידי אשת המכר)
בבית שאינו מקפיד על כשרות.
השני כן אכל.
כשהמכר מצא את הזדמנות מתאימה, הוא שאל את האיש שאכל מהעוגה שלו
תגיד, שניכם דתיים, תוכל להסביר לי למה אתה אכלת מהעוגה והוא לא?
האיש ענה ש בעיניו, המצווה של בין אדם וחברו היא מעל למצוות שמירת הכשרות
ומכיון שהמכר טרח והביא עוגה וחוגגים יום חשוב- את יום הולדתו, הוא אכל מהעוגה בלי להתלבט.
לתחושתי יכלת להביע את מה שאת מרגישה/ חושבת בצורה אחרת:
להדגיש את מה שכן אהבת/ כן נראה לך,
בלי להגדיר כ "שטויות" את שאינך מתחברת אליו.
כמו שאומרים: איש, איש באמונתו יחיה.
הכפייה בעייתית.
גם אותי יש דברים שמאוד מבאסים,
למשל סגירת עסקים ותחבורה בשבת.
העובדה ששבוע שלם בפסח, מדינה שלמה מתחרפנת בגלל חמץ.
בתור אדם חילוני מאוד, חשוב לי למשל, שיהיה לי בן זוג שאינו מסורתי כלל
כי ברור שאדם שומר מסורת, לא יוותר עליה עבורי ואני איני מוכנה לוותר על חילניותי.
אצלי בבית, אין לי כל עניין או כוונה להקפיד על כשרות או לצום בכיפור
אבל מחוץ לביתי חשוב לי לכבד ולא לפגוע באלו שזה חשוב להם.
אני חושבת שזה כלל נכון לגבי הרבה דברים בחיים
אפשר ואף מומלץ, לא לבטל בדרכנו את מה שאיננו אוהבים/ מאמינים/ מתחברים
אליו אלא, במקום זאת,
להדגיש את הטוב לנו, את מה שאנחנו מתחברים אליו, להגדיל אותו ולהתייחס אליו, בעיקר אליו.
תראי מה קרה כאן
מכל מה שכתבת, אני נשארתי (וסביר שאיני היחידה)
רק עם ה"שטויות".