אז בגלל שזה "טרנדי" ומנהלת הפורום מעודדת את זה...
להלן נושא חשוב ומרתק לדיון-
קינאה, נושא הנוגע לכולנו בדרך זו או אחרת, בואו נדון בתופעה.
ממה לדעתכם היא נובעת? חסך הורי בילדות? חוסר פרגון מהסביבה הקרובה? ביקורתיות מהדמויות המשמעותיות כבר מגיל קטן? השוואות?
על מה היא מעידה? חוסר ביטחון עצמי? הלקאה עצמית? רגשי נחיתות?
האם מינון מזערי שלה יכול להיות דווקא מועיל ומחזק? ומנגד, מתי היא כבר חוצה את גבול הטעם הטוב ופוגמת? האם זה טוב כשבכלל אין קינאה?
איך מתמודדים עם קינאה לבן הזוג או לחילופין איך מתמודדים עם בן זוג קנאי?
אילו מעשים של בן/בת הזוג עשויים להוות עילה לפרידה מצידכם?
מה הוא הקו האדום שלכם שאסור לחצות?
מוזמנים לשתף כל אשר עולה בראשכם בנושא זה, כל מחשבה, כל עמדה, כל דעה וכל תחושה או חוויה אישית יתקבלו בברכה!
באמצעות דיון זה נוכל ללמוד דברים חדשים וחיוניים על עצמנו ועל קרובינו, ופשוט לצמוח ולגדול!
