אז אני אאזן אותך עם נקודה כואבת אצל חמותי.
היא לא מביאה כלום. אף פעם. לא משנה כמה אנשים מוזמנים לארוחה, אני צריכה להכין הכל בעצמי.
היא גם מגיעה לפחות חמש שעות לפני ארוחת החג, מתישבת במטבח, ומפריעה לי לגמור את כל הבישולים. אם במקרה יש עוד אורחים בבית, למשל אורחים מחו"ל, שישנים אצלנו- היא תזמין גם אותם לשבת במטבח ואז אין לי מקום לזוז. בכוונה בניתי מטבח סגור, כי אני לא אוהבת שמסתובבים לי בין הרגליים בזמן הבישול. אי אפשר לשבת בסלון ולראות אותי כשאני עובדת במטבח, אז הם יושבים ליד שולחן העבודה ואין לי יותר שולחן לעבוד עליו.
כבר תירגלתי את כל בני הבית לקרוא לה לבוא למקום אחר כשזה קורה, אבל היא תמיד חוזרת אחרי כמה דקות. אמרתי לה כמה פעמים שאני זקוקה למקום, ושעדיף שהיא תשב בסלון או בפינת האוכל, אבל היא מסרבת.
עוד דבר שמטריף אותי- היא מוציאה צלחת מהארון, ולוקחת דגימות מכל הסירים. טועמת מהכל, בערך חצי שעה לפני האוכל, וקוראת לכולם לקחת ולאכול ממנות שטעימות בעיניה במיוחד. בהתחלה היא רוקנה לי סירים, אבל אחרי פעם פעמיים כולם למדו להגיד לה שהם מעדיפים לחכות לזמן הארוחה.
בעלי וגם הבנים הגדולים כבר מוכנים עם תשובה בשבילה, למקרה שהיא תשאל אם להביא משהו. אמרתי להם להגיד לה להביא כמה בקבוקים של שתיה קלה, אבל היא אף פעם לא שואלת. בחגים האחרונים היא הופיעה עם פרחים שקנתה בתחנת הדלק בדרך,כנראה מישהו אמר לה שלא יפה להגיע בידיים ריקות.
אם היא היתה מביאה מאכל, ואפילו לא רצוי, הייתי מגישה אותו למחרת בצהריים. כשהיא מגיעה (אלא אם כן מישהו מסיע אותה), היא תמיד נשארת ליום נוסף.
אז הנה, אפשר להתעצבן גם מזה שלא מביאים שום דבר.
