כבר דיברנו על הנושא הזה פעמים רבות, והסברתי לך לא פעם
למה זה לא מתאים לי.
אתה נשאר בדעתך, ואני - בדעתי.
אם בכלל לא הייתי פונה אישית לאנשים, גם התוכניות שכבר ניתנו לאורך השנים, מן הסתם לא היו ניתנות. מה שאומר שפניתי גם פניתי.
אבל, לא אל כל אדם אני מוכנה לפנות, ולמומת זאת, חלק גדול מפניותיי נענות ע"י חברים בהסברים למה זה לא כל כך אפשרי להם, או אפשרי, אבל רק במועדים מאוחרים יותר. ואני מזכירה מדי פעם.
כידוע לך, אני לא לוחצת על אף אחד, כמו שלא רוצה שילחצו עליי. זו דרך חיים שאני הולכת לאורכה (את השנוא עליך, אל תעשה לחברך. או לפי המקור של דברי הלל הזקן: "
דעלך סני לחברך לא תעביד...").
לך אישית, אמרתי כבר לא פעם שאני לא פונה, אלא מצפה שבכל פעם כאשר תהיה לך אפשרות, תפנה אתה אליי, ואשמח לקבל את הצעותיך.
נכון, לכנסים הישראליים אני לא מגיעה כבר, וגם לערבים השנתיים הפסקתי להגיע. ברור ש-לוּ הייתי רוצה, הייתי יכולה לפנות אל אנשים שגרים רחוק גם בלי לפגוש אותם, אלא באמצעי תקשורת אחרים.
וחוץ מכל זה, לפעמים אני גם מנחה תוכניות בעצמי, כשאין ברירה. לא שזה הכי נוח לי, אבל אני משתדלת כמיטב יכולתי. האמת שהייתי יכולה להשקיע גם יותר בתכנים מעניינים, לו לא היו לי כל כך הרבה "יציקות על הראש", שמציקות לי בחיי היומיום. אני צריכה שקט נפשי כדי להכין הרצאות טובות
באספרנטו. (משום מה
, בעברית כבר הרבה יותר קל לי
).
