ירידה חלקית במעקף קיבה ועלייה במשקל
היי
בהקשר לשני המקרים, אני רוצה לספר על המקרה שלי
ב 1999 עברתי מעקף קיבה שהיה תיקון לניתוחי קיצור קיבה קודמים שלא הצליחו, מבחינתי, כפי שרציתי. בזמנו, מעקף קיבה לא היה ניתוח שהוצע למועמדים לניתוח הרזיה בישראל. אפשר לאמר שהייתי יריית פתיחה לניתוח שעשה עלייה חוזרת לאחר הקפאה מאז 1985. כלומר הניתוח נעלם משולחני הניתוחים בישראל למשך כ 15 שנה. הניתוח בוצע בפתיחה של הבטן ובגישה שמרנית : השארת זונדה לכמה ימים, נקז/מזין ג'וג'ונוסטומי וכמובן תפירה ידנית הדוקה של ההשקה מעי-קיבה חדשה. לניתוח הזה היה יתרון על פני הניתוח הלפרוסקופי למעקף קיבה כפי שהוא נעשה היום. יש ויכוחים לגבי ההשקה המכנית (באמצעות ספטלר סיכות) של המעי לקיבה וזה נושא מרכזי בויכוח של מנתחים לגבי היעילות בהגבלת האכילה שהניתוח יוצר לאורך זמן. אולם לטווח הרחוק גם ההשקה הידנית לא הוכיחה עצמה ומנותחים מאבדים את ההגבלה.
אסביר: הניתוחים לקיצור קיבה והגבלת קיבה (מעקף קיבה או טבעות) בנויים על הגבלת יכולת האכילה. אם האלמנט הזה אובד - בדיוק כמו שדיאטה נגמרת ברגע ששוב רעבים - חוזרים לעלות במשקל. הניתוח חייב לייצר הגבלה קבועה ללא נסיגה ארוכה או קבועה וכאשר מעקף קיבה מאבד מהאפקטיביות הזו, סביר שרוב המנותחים יעלו במשקל.
הבעיה עם מעקף קיבה שפה מדובר בניתוח שמבוסס על שני אלמנטים בעייתיים:
1. הקטנת הקיבה ומעבר המזון ממנה אל המעי - הבעיה היא שהמעבר הצר (ההשקה) מתרחבת מקוטר של חצי ס"מ עד 1 ס"מ לכדי מעבר של 2- ס"מ ואז המזון פשוט רץ מהקיבה למעי ומנותחים יכולים לאכול דלי של אוכל
2. קיצור הדרך בה עובר המזון לספיגה - מרבית המנתחים מתקשים למדוד את אורך המעי הדק בחלל הבטן תוך כדי ביצוע הניתוח והמעקף הוא קצר מדי ולא מספיק כדי להיות ניתוח אמיתי שמצמצם את ה"דרך". מנתחים מובילים בעולם יאמרו שעקיפת מטר אחד אינה מספיקה ואינה נחשבת למעקף קיבה. יש רק כמה מנתחים מיומנים שבאמת מבצעים מעקף מעי של שני מטר ויותר על מנת שהניתוח יהיה מעקף.
מכל מקום, כשנתיים לאחר הניתוח המעקף מאבד מהאפקטיביות שלו ואם אין מספיק מעי שנעקף ואין הגבלה באכילה, יש עליה מתמדת במשקל.
הפתרון הוא בהוספת הגבלה על המעקף הקיים, קרי: הוספת טבעת בצורה לפרוסקופית.
זה מה שאבינוח עשה עבורי ב 2004 ואני מוגבל ביכולת האכילה עד היום. זה מה שמותיר אותי - פחות או יותר - על משקל יציב.