זוגיות

[Elle992]

זוגיות

משהו שאני רוצה לעלות מזמן וכל פעם לא יוצא לי - האם אתם מעוניינים בזוגיות?

אני שואלת את זה כי בא לי לדעת האם אני היחידה בסירה הזו
שלא מעוניינת בזוגיות בשלב זה בחיי או בכלל או שיש עוד אנשים כמוני..
אנשים שפשוט לא מעוניינים בזוגיות, לא בגלל בעיה כלשהי אלא כי הם
רואים את החיים בצורה אחרת, חיים שאנחנו יכולים להתקיים ויפה מאוד
גם בלי מישהו שיהיה לצידו רוב הזמן וילווה אותנו בכל מיני דברים.

שלא ישתמע מדבריי, אני לא נגד אנשים שרוצים בזוגיות וחושבת שמי
שיכול ורוצה - שיבורך. אני רק באמת חושבת שזוגיות זה משהו
מאוד רציני וכבד ולא משהו שמומלץ להכנס אליו כשלא בטוחים בזה.
להכנס לזה ממניעים חרדתיים של לא להיות לבד/צורך בתמיכה תמידית זה לא הכי
להיט כי זוגיות אמורה לטעמי להשלים את הפאזל שלנו
ולא להוות את כל הסיבה לקיומנו.
אני מסתדרת נפלא בלי, לא מרגישה צורך בזה.
אבל אם אי פעם ארצה זה יהיה כי ארצה מישהו לחיים, שותף לחיים.
לא בגלל שבלעדיו אני לא יכולה להתקיים/לא יכולה להתקיים ולשרוד בכללי בלי
זוגיות אלא באמת...להכניס בנאדם לחיי כי ככה בחרתי והחלטתי.

אשמח שתגיבו, גם אלה שרוצים זוגיות וגם אלה שלא אבל זה מופנה
בעיקר לאלה שלא, לדעת מה רץ בפורום

 

[bluish raindrop]

זה משתנה

אני חושב שזה לגיטימי לא לרצות זוגיות. לא מזמן יצאתי עם מישהי שחיבבתי מאוד מאוד אבל כשהיא לא הייתה מעוניינת הרגשתי מצד אחד מדוכא נורא, מצד שני גם סוג של שחרור, כי התאים לי באותו זמן דווקא להיות חופשי ולדבר עם מי שבא לי. אבל מאז עבר כמה זמן וכרגע אני כן רוצה זוגיות או לפחות קשר כלשהו של חיבה(אולי זה מילה יפה לסקס חח אבל באמת חסר חיבה בחיים). אני מסכים עם זה שאפשר להסתדר לבד. ובניגוד לעבר אני בהחלט נהנה מהחיים חלק גדול מהזמן, גם כשאני לבד, וגם עם חברים..אבל אני מאוד מעוניין להיות בקשר, זה מקום שנוח לי בו ואני לא מרגיש שזה כבד(זה נורא תלוי בבן אדם שיוצאים איתו). זה נראה לי כיף וממש טוב להיות כמה שעות כל יום ביחד או כמה פעמים בשבוע ביחד זה נהדר..מהניסיון שכן היה לי בעבר, זה מתאים לי. הנה עכשיו אני לבד בבית, למי אני אספר בדיחות לעצמי? אני צריך את זה, לא בקטע חרדתי אבל זה חסר ועצוב לפעמים בגלל זה

 

[Elle992]

"כמה שעות ביום"

כל הכבוד, בדר"כ

קשר זוגי זה לחיות ביחד ולראות אחד את השני כמעט כל הזמן.

יפה שאתה בעד מרחב ולא להיות דבוקים אחד לשני.

 

[bluish raindrop]

כן

יש הרי עבודה או לימודים וכו'. וגם לא עוברים כ"כ מהר לגור אחד עם השני. אז אני בדירה שלי והיא בדירה שלה. כן הכי טוב שיש ספייס קצת.

 

[dory141]

תשובה

תתפלאי, גם ממרומי גיל 35 (עוד חודש יום הולדת, 22 במרץ), אני באותה פוזיציה שלך. אולי יש לי סוג של התבגרות מאוחרת, לפחות בתחום הזה. למזלך הרב, לך יש את הפריבילגיה להתלבט, כי את צעירה ממני בהרבה. בחורה שמבוגרת ממך באפילו 5 שנים ורואה את החברות שלה נשואות, ממש נלחצת מכל הכיוונים וכל העולם רוצה לשדך לה. גם אצל בחורים זה כבר מתחיל להיות נפוץ, מניסיון שלי. העניין הוא, שגם אחרי שהחלטת לפה או לשם, זה לא נגעת נסעת (מונח שמקורו משחמט). הכלל הזה נכון, כל עוד לא נכנסים ילדים למשוואה. מישהי שנמצאת בזוגיות יכולה מחר לשנות סטטוס- וגם ההיפך נכון.
העיקר הוא להיות שלמה עם עצמך- לבד או ביחד. וזה הקטע הכי מסובך במשוואה.

 

[Elle992]

זהו, שאני לא מרגישה שאני צעירה ובגלל זה אני יכולה

להמשיך ולהתלבט, ואני גם לא.
אני פשוט טוב לי לבד.
ברגע שאפילו רק אנשים מנסים להתקרב אליי ולייצר חברויות למיניהן
אני מרגישה לא טוב. זה לא עושה לי טוב.
אני ממש, אבל ממש - אוהבת חופש. לגמרי. שונאת את התחושה הזו
שיש מישהו מהצד השני שמצפה, רוצה וצריך - אותי. את מה שאני צריכה לתרום
מעצמי לאותו קשר. זו תחושה שיכולה לחרפן אותי.

בראש שלי, אם הייתי בזוגיות - אני הייתי רוצה שזה יתקיים בתנאים שלי.
בזמן שלי, אם בא לי לא לראות אותו שנה - זה מה יש, ואם בא לי פעם בשבוע
אז זה מה יש.
ואם לא בא לי להפגש בכלל חודש - אותו דבר.

ולגבי להיות שלמה - זה לקח לא מעט זמן אבל הגעתי למקום הזה.
שטוב לי ככה, לא פוסלת שזה ישתנה בעתיד אבל אני גם לא יכולה להבטיח שזה
באמת יקרה.

 

[dory141]

תשארי עם ערוץ פתוח

אולי בזמן X בחייך מישהו ירצה אותך ויקבל אותך פחות או יותר כמו שאת. אגב, גם אנשים שנמצאים בזוגיות ויש להם אפילו משפחה (חבר טוב שלי למשל, נשוי ואב לשניים), שואלים את עצמם איךהרווקים נהנים לעומתם. פעם מישהו אחר שהוא רווק שאל בנוכחות שנינו איך זה להיות נשוי והנשוי אמר: "תחשוב שלקחת את המפתח של תא בכלא וזרקת לים, ככה נראים חיים של אדם נשוי". ושתביני, הוא נשוי לאישה נפלאה, אב לשניים ושניהם עובדים ובמשרות טובות והכל בסדר. אבל, הוא עדיין משוכנע שהדשא של השכן ירוק יותר.
לגבי אני חושב, לפעמים, צריך להיות מרוצים ממה שיש בשאיפה להשתפרות ולא לבלות את החיים בתסכול ומרמור. זה לא נותן שום דבר.

 

[Elle992]

 

[Message inaBottle]

אם את שלמה עם המקום הזה

למה חשוב לך לדעת אם יש עוד שמרגישים כמוך?
זה לא מעיד על צורך ב"אישור" חיצוני?
(אם יש עוד כמוני, סימן שאני "בסדר", אם אין, אני "לא בסדר").

 

[dory141]

היא אמרה, ככל שהבנתי, שהיא שלמה עם מצבה כרגע

בסופו של דבר, מרביתנו מתייעצים כדי להתקבל אישור למסקנה הראשונית שלנו.

 

[Elle992]

לא, זה מעיד על זה שמסקרן לדעת האם כולם אותו דבר

או שיש אנשים שדומים לנו.
אף פעם לא הרגשתי צורך לקבל אישור מהסביבה שלי
למי ומה שאני, בייחוד בגלל שאני שונה מרוב הסובבים אותי.

 

[Message inaBottle]

לדעתי כל אחד הוא יחיד ומיוחד*

* נכתב בלשון זכר אך מתייחס כמובן לכל בני ובנות האדם.
וכל אחת/ד היא/וא שונה.

הניסיון שלי הראה לי שגם אנשים שנדמה לי כצופה מהצד שהם הכי ב"נורמל"
כשדיברתי איתם התברר שלי שהם אינם חושבים כך על עצמם.

ברור שיש את הרוב הגדול ש
נמצאים בזוגיות ועושים את המסלול הידוע של חתונה והקמת משפחה

אבל היום, יש הכל מהכל ובגלוי.
יש המון סוגי משפחות
ויש שאין להם משפחות
הכל הולך.

שמחה לשמוע ששאלת לא ממקום שזקוק לאישור
סקרנות זה מעולה!

אני חושבת שאנשים שמתפשרים כדי להיות "כמו כולם" סובלים הרבה יותר מאנשים שבוחרים אחרת ממקום שלם.
להיות שונה זה לא קל כי החברה מסתכלת ושופטת
ובישראל יש אנשים מרשים לעצמם לשאול שאלות ולהתערב אפילו לזרים בחיים
אבל ככל שעובר הזמן, יש פתיחות גדולה יותר וכן קבלה של ה"שונה".

 

[Elle992]

אני חוטפת המון על זה שאני בוחרת

בדרך חיים שנוחה ומתאימה לי אבל למדתי להתעלם.
אני לא אחיה חיים שאחרים רוצים שאחיה רק בגלל שהם חושבים שזה הכי טוב
מבלי שאני באמת רוצה בזה.

 

[מלומאן]

אני רוצה ולא רוצה בו זמנית...

יש לי פן מאוד אינדיווידואליסטי באישיות, אני חושב. בדרך כלל יותר טוב לי לבד. ובינתיים לא מצאתי מישהו שיוכל לשנות את זה.

אני מזדהה עם חלק מהדברים שרשמת, רובם אפילו - אבל לא תמיד. למשל זה: "שונאת את התחושה הזו שיש מישהו מהצד השני שמצפה, רוצה וצריך - אותי. את מה שאני צריכה לתרום מעצמי לאותו קשר. זו תחושה שיכולה לחרפן אותי."

אני בקושי מסתדר עם כלבים וחתולים שמסתכלים עליי בשביל ליטוף או אוכל. אם זה בן אדם, שאלוהים יעזור לי, זה יותר מדי בשבילי

מצד שני, יש רגעים שאני תוהה אם אני לא משקר לעצמי כשאני אומר ש"טוב לי יותר לבד" ודברים דומים.

זוגיות במובן שאנשים בדרך כלל מדברים עליה - לא יודע. יש לי ספקות. בתור אדם לא שגרתי אני מניח שאצטרך קשר לא שגרתי, אבל איך אני אמור לדעת?

דרך אגב, גם אני נוטה לחשוב, ביני לבין עצמי, על למצוא שותפה לחיים, ולא משהו אחר. מעניין לראות שמישהו אחר גם חושב במושגים האלה.

אם יש משהו שמפריע לי בלהיות כל כך חסר נסיון כמו שאני עכשיו, הוא שאני פשוט לא יודע - אמפירית - איך אני מרגיש כלפי כל הדברים האלה שאני יכול לטעון עכשיו שאני לא מעוניין בהם...

יצא לי מבולגנת - אבל המחשבות גם מבולגנות, כמו שאתם רואים... אבל טוב שפתחת את השרשור, זו אחת הסיבות שאני פה בפורום - כדי לנסות לסדר קצת את המחשבות בעניין הזה.

 

[dory141]

אני די מזדהה עם מה שכתבת

יש יתרונות וחסרונות לשני המצבים של הלבד והביחד. כל אחד צריך לשקול מה טוב לו או לה בכל תקופה בחיים .

 

[Elle992]

אם להיות כנים, אי אפשר באמת להיות בקשר כלשהו

מבלי לתת מעצמך משהו.
גם בקשרים זוגיים וגם חברתיים. מה, לא תצאו מדי פעם? תתראו?
תעשו דברים ביחד? אז זה הקושי שלי - לא מסוגלת לעמוד בזה.

אני לא אגיד שלא חסר לי לפעמים אוזן קשבת אבל זה קורה פעם/פעמים בשנה
ולמדתי להסתדר עם זה. למדתי להיות אדם מאוד עצמאי שעומד בגבורה
גם ברגעים קשים למיניהם.

לגבי כלבים וחתולים - אני הכי בנאדם של חיות

בעצם אני יותר של חיות, פחות של בני אדם..

מעניין בחזרה לדעת שיש עוד אנשים שרואים זוגיות כמו שאני רואה/כמעט
אותו דבר.
לצערי, רוב האנשים בחלק מהזמן מנסים לדחוף לי להכיר ובחלק השני של
הזמן מנסים להסביר לי כמה אני לא בסדר ולא מבינה שהגיל שלי קריטי
ואם לא אעשה החלטות בקרוב אני אשאר זקנה ערירית וגלמודה..משהו בסגנון

לפעמים עדיף להיות לבד, מאשר ביחד ולסבול.
ככה אני רואה דברים. אם אהיה עם מישהו לא מבחירה מלאה
ורצון אמיתי - אסבול, לפחות לבד אני יודעת שטוב לי ולא אכפת לי שהסביבה
מנסה להוריד אותי לתחתית בכל פעם מחדש.

 

[מלומאן]

נו, אפשר להפגש פעם בשבוע

אפילו פעמיים! זה עדיין נסבל, נראה לי

אחד ההבדלים ביני לבינך הוא שאצלי אף אחד כבר לא דופק על הדלת - אין לי מי שמנסה לבוא ולהכיר אותי, או אנשים שמנסים לשדך לי בת זוג או משהו. אולי אמא שלי מרצה לי לפעמים על הגיל והתרגיל אבל... רב העולם כבר ויתר עליי. אני מרגיש שהדלתות כבר באמת נסגרו עליי, ועכשיו אם אני רוצה לשנות משהו, אני צריך לפתוח אותן בכח, ושום דבר כבר לא פשוט. אז אם את עדיין חושבת שתרצי משהו אחר בעתיד, אני הייתי ממליץ להזהר מלדחות יותר מדי אנשים מעלייך.

אני כן מרגיש לבד לפעמים, וצורך לדבר עם בני אדם, ולשתף, ולהיות ביחד וכל השאר (כתבתי משהו בדיוק כזה בסכמ"ש). ובכל מקרה, גם אם רב הזמן טוב לי לבד, אולי קיים משהו טוב יותר? איך אני אפטר מהתהייה הזאת אם אני לא מכיר שום דרך אחרת להיות?

וסתם כדי לטהר את שמי, הייתי רוצה להוסיף שבסוף כל כלב\חתול שניגש אליי יקבל ממני את כל מה שהוא רוצה, ואני שמח לתשומת הלב שלהם. זה רק שאני תמיד רוצה להגיד להם - רק מתוך אינטרס בטובתם שלהם - שילכו להשיג בעצמם אוכל, הם טורפים אחרי הכל! הם יכלו למשול ביער משלהם והם באים אליי להתחנן... תהיו עצמאיים! מה אתם רוצים ממני?

 

[bluish raindrop]

אבל זוגיות זה לא דבר אמפירי

יש לך הנחות מסוימות והרגשות מסוימות, שחלקן נכונות וחלקן אולי יתבררו כשגויות.
אתה אומר שאתה לא יכול לדעת איך תרגיש כלפי זה, כי עד שלא ניסית את משהו, אי אפשר לדעת מה אנחנו מרגישים כלפי זה.

 

[מלומאן]

כן, זה מה שהתכוונתי

 

[bluish raindrop]