איך לעבור את החגים בשלום משהו שכתבתי-אשמח שתשתפו

[shron17]

יפה כתבת: תורנות - כך הכול ידוע וסגור מראש,ואין בעיות יותר,,

יש לנו סדר קבוע במשפחה תמיד יודעים אצל מי חוגגים,ובאיזה חג,
וגם כול אחד מביא איתו סיר עם תבשיל כולשהו לארוחה,כך שמגוון גדול וטעים,
כשהכול מסודר וידוע ,בדרך זו מתארגנים ונהנים ביחד.
כול כך פשוט וקל.

 

[אמרלדה]

בתור דור שמקדש את האינדיבידואליות, הרצון החופשי והחופש להיות

הרבה יותר מי שאנחנו -
&nbsp
אכן, אחלה ערכים. אבל כמו הרבה תכונות, העובדה שמקדשים אותם ולא שומרים על
גמישות או מידתיות היא בעוכריהם, וגם בעוכרינו.
&nbsp
למה האינדיבידואליות יותר חשובה מערכי משפחה, למשל? זה ערך וזה ערך.
רצון חופשי הוא ערך נעלה - אבל למה הרצון החופשי שלנו לא כולל רצון להיות חלק ממסורת משפחתית או אחרת? האם זה מנוגד לו? האם הרצון החופשי חייב לעמוד על ראש גבעה ולצעוק: אני לבד בחיים. כל מה שהיה לפני מת, כל מי שלצדי מת, רק אני מעניין אותי?
ולמה החופש להיות הרבה יותר מי שאנחנו צריך לבוא על חשבון כבוד או יחס מכבד לאבא ואמא, למשל? אין מספיק ימים בשנה להיות לבד, והרבה יותר מי שאנחנו וגם ימים שיאפשרו לנו להיות, למשל, ילדים מכבדים או חלק ממשפחה? והאם מי שאנחנו צריך להיות תמיד נטול מאמץ ובא בקלות, או שמותר לנו גם שמי שאנחנו ידרוש מאתנו להתאמץ קצת כדי שהאנחנו יהיה טוב יותר?
&nbsp
חומרים למחשבה...
&nbsp

 

[יהודית לוי10]

איך לעבור את החגים בשלום

משהו שכתבתי-אשמח שתשתפו

מה עושים החגים לבני זוג ​

תקופת החגים מתקרבת, ומביאה עמה את ה'בומים' המשפחתיים. בני המשפחה קוראים לבני זוג, עוד חודשיים לפני החגים, לארגן את תכניותיהם לחג, ולעיתים שתי קבוצות המשפחות הופכות להיות רגשיות לגבי החגים.
אם מרחק הוא גורם, למשפחה הקרובה יותר מבחינה גיאוגרפית יש יותר סיכויים "לנצח", ובני המשפחה של הצד השני צריכים לשמוע את ההבטחה המהווה נחמה קלושה: "בשנה הבאה נעשה את ראש השנה אצלכם". מצב זה יכול להקשות ביותר על בני הזוג כמו גם על המשפחות.
בשורה התחתונה, כולם חייבים להתגמש לגבי מנהגי החג. המטרה העיקרית היא בילוי הזמן החשוב ביחד. תקופת החגים יכולה להיות הזדמנות מצוינת לטפח את הזוגיות, כמו גם לחזק את הקשרים עם המשפחות, כל עוד מבינים את אמנות ההתחשבות, הכנות, והתקשורת הגלויה.

לא להתחייב מיד
​

אם ביולי ההורים מתחילים לשאול אתכם היכן תהיו בראש השנה או בחגים הבאים אחריו, אל תיתנו תשובה מידית. השתמשו בטכניקה חכמה יותר כגון: "אנחנו נתייעץ ונחליט על התכנית שעובדת הכי טוב לכולם".
כשמתחייבים למשפחה הראשונה שמזמינה, בני המשפחה השנייה מרגישים ש"החמיצו את הרכבת", והם נפגעים מחוסר היכולת שלהם להתמזג עם הצד השני של המשפחה. במקרים חמורים יותר הם תופסים אותם כמנסים "לגנוב" את החגים וקובעים תקדימים שממש קשה לשבור.
בני הזוג צריכים להעביר את המסר לפיו הם אוהבים לבלות בחגים עם בני המשפחה, וכי הם בודקים את הדרכים להפוך את החגים למהנים והוגנים לכולם. כל אחד מבני המשפחה צריך לשנות מעט את העדפותיו, כדי שהחגים יהיו מיוחדים ומהנים, וכל תשובה צריכה להינתן, כמובן, עם חיוך.

דיון לגבי סדר העדיפויות​

מומלץ לבני הזוג לתקשר ביניהם את משמעות החגים מבחינתם. כל אחד מהם נושא את הזיכרונות המיוחדים שאפיינו את החגים בילדותו, והוא מבקש להחיות זיכרונות אלו ככל הניתן. במקרים אחרים, אחד מבני הזוג, או אף שניהם, נושאים זיכרונות טראומטיים מתקופת החגים, כגון בדידות, התעללות או פרידה, ובמצבים אלו, הרגישות ההדדית מקבלת חשיבות עליונה.
בהיבט נוסף, חודש החגים הארוך עשוי לתת אף הוא את אותותיו ולהתבטא במתחים הנובעים משהות ממושכת מידי ביחד, כשהבטלה וההפסקה מהעיסוקים הקדחתניים המאפיינים את היומיום, הופכים להיות מקור לוויכוחים כשבני הזוג מוצאים את עצמם ביחד בבית, במשך ימים שנראים ארוכים מידי.
כשבני הזוג מבינים את משמעות החגים לגבי כל אחד מהם, מבחינה דתית, מבחינה נוסטלגית ומבחינת ההווי המשפחתי, הם יכולים לעבוד יחד על מנת לוודא שכל אחד מהם זוכה לחוות מחדש את זיכרונות החג היקרים לליבו.
חלק מהזוגות, גם הנשואים, מוצאים שקל להם יותר לבלות את החגים בנפרד, וזה בסדר, כל עוד החלטה זו מבוצעת בהסכמה הדדית מלאה ואינה נובעת ממשקעים ומטענים. ברוב המקרים מתקשים זוגות לחגוג לבד, והם מוצאים את הפתרון באמצעות תכנית חדשה: לארח בעצמם.
כשאחד מבני הזוג, או שניהם, סובלים מלחצים בתקופת החגים, מומלץ שלא להגיע להחלטות ולהשיא עצות מהר מידי. כל אחד מבני הזוג צריך להשתדל כמיטב יכולתו להבין מה עובר על בן או בת זוגו ולהיות אמפטיים לקושי או לדילמה לפני הצעת הפתרון. כלומר, בני הזוג מתבקשים לתמוך זה בזה, גם כשהם סבורים שנקודת המבט של אחד מהם אינה סבירה. ביטויי חיבה חשובים במיוחד בתקופות אלו.