מסכימה איתך, ואפילו ללא כוכבית...
אבל רוצה גם לספר, שגם אני הייתי שנים במערכת זוגית מאוד מתעללת (רק לא פיזית, אבל מכל הבחינות האחרות שמנו פה...), וגם אני הייתי ללא שום עזרה שאפשר לבנות עליה וללא שום משאבים ויכולת לפצוח לי בחיים חדשים. והתגרשתי, וכעת אני מדשדשת בביצה של דאגות הקיום היומיומי עם שני ילדיי. אבל כשמסתכלים אחורה ומשווים - אין ספק שטוב לי יותר, או לפחות פחות רע לי, להתמודד עם הדאגות והפחדים והחוסר - מאשר להיות כלואה בתוך מערכת שבה לא היה לי שום מקום להיות, רק עמוק עמוק בתוך עצמי, לברוח... זה שיעבוד בגוף ובנפש, וזה יותר גרוע מהתמודדות של גרושה עם ילדים בלי משפחה. תאמיני לי.
אבל לגבי תעודת העניות של הגורמים שאמורים לעזור - בהחלט, מסכימה עם כל מילה. זה לא שכל מי שרק מגייסת די אומץ להגיד "לא" להתעללות, מחכה לה מערכת תומכת ומסייעת שם בחוץ שתאפשר לה לעמוד על הרגליים. ממש לא. וכל אישה שחושבת להתגרש במצב כזה, צריכה לשקלל את כל הנתונים, כי גם החיים אחרי יהיו קשים, רק בצורה אחרת...