במה צפינו השבוע?

[avivs]

במה צפינו השבוע?

 

[Y. Welis]

המלצה על סידרה לא-ז'אנרית - Complications - אמירה מעניינת על

המציאות כיום.
&nbsp
סיפורו של רופא ER, שיום אחד מגיע לשכונת כנופיות ומוצא את עצמו מציל חיים, ומשתמש באקדח.
&nbsp
נשמע די שיגרתי, אבל עשוי בצורה מקורית. עובר באופן חד מעולם הפרברים הלבן והנקי, לעולמם של המקועקעים (אחות ביה"ח עם רקע) ושחומי העור (שחורים, היספאניים). עולם שבו אין מה לסמוך על המשטרה, ושהאלימות יכולה להגיע לכל מקום ובכל זמן.
&nbsp
השחקן הראשי לא מוכר - מזכיר קצת את פול ניומן... נראה שיהיה מעניין.

 

[חתול השיממון]

הא! שקלתי אותה

כי אני אוהבת רופאים (כזה חתול מוזר אני) ואוהבת כנופיות מקועקעים (שזה, לעומת זאת, ממש נפוץ ושגרתי).
נכנס לרשימה!

 

[Y. Welis]

2 הראשונים קיימים עם תרגום באתר SDAROT. איכות טובה

כדאי - יש טיפוסים.

 

[avivs]

שליחות קטלנית.

טוב, זה לא מרגיש קרוב או דומה מאיזושהי בלי לשני הסרטים הראשונים. ההפך, יש תחושה שהם ממש מנסים לחבל בזיכרון הילדות שלי, עם שינויי עלילה די מגוחכים. גם השחקנית הראשית, שעושה עבודה טובה בתור אם הדרקונים, לא מצליחה להכנס לנעליה של לינדה המילטון האגדית.
&nbsp
אבל אם מנסים לשכוח מהסרטים הקלאסיים, נשאר סרט קיץ מהנה ודי מטופש. הוא מסורבל ולא תמיד מובן, וברגע שארנולד שוורצנגר מדבר על קוונטים אתה מבין שהסרט הזה נשען על תסריט מטופש. בכל זאת, נהניתי. אקשן לא רע, קטעים משעשעים, קטעים מרגשים... כיף כזה.
במוד הנכון אפשר ליהנות.

 

[Y. Welis]

עוד אכזבה? עדיין לא ראיתי הקיץ אחד שווה. נחכה לדצמבר

וכן לדל-טורו.

 

[nולה על הישרדות 6]

לך להקול בראש

 

[Y. Welis]

אין לי סבלנות לפיקסאר. מסוג הדברים שאני לא מצליח להבין

כמו 'טוויטר' למשל.

כמו שאמר סרג'נט מורטאו, i'm too old for this shit

 

[MonicaF]

"הקול בראש"

מאד מאד מאד מומלץ.
כשקראתי על מה בסרט, זה לא עשה לי חשק לראות אותו. כאילו הכוחות בראש שלנו מגולמים על ידי דמויות, ואנחנו רואים מה קורה בראשה של ילדה מיום היוולדה עד תחילת גיל ההתבגרות.
עד כה נשמע מחנך משהו ואולי אפילו משעמם. אבל ממש לא

איזה סרט מדהים!
הוא מצחיק, הוא מתאים לכולם: ילדים קטנים שילמדו אולי להאניש את הנטיות שלהם ולבטא עצמם יותר טוב, מבוגרים שימחישו להם מה קורה אצל אחרים וכדאי גם להראות עצבות לפעמים כי היא מקרבת בין אנשים, אנשי פסוכולוגיה שיהנו מאד מהמונחים ומהציוריות של המוח מבפנים, ובכלל, כל מי שהיה/יש לו חבר דמיוני

המוח מצויר באופן מרתק, והכי חשוב בסרט, זה הצחוקים.
ו.. יש קטע מרגש לקראת הסוף, כמה התביישתי שבכיתי בו

אבל אי אפשר שלא.

לפני הסרט יש סרטון קצר - אל תפספסו אותו. מעין אגדה/סיפור אהבה בין שני הרי געש.
אחרי הסרט, בכתוביות, יש קטעים מה זה מצחיקים! אל תעזבו את האולם עד שאתם רואים את כל הקטעים

 

[Y. Welis]

היתה פעם סידרה כזו - 'הראש של הרמן'. באמצע התשעים, מיד אחרי

'תיקים באפילה'...
&nbsp
זוכר שהמתרגם היה בן-ציון הרמן, שבהמשך עבר לתרגום ספרים.
https://www.youtube.com/watch?v=H8tzXFagaso
(2 מהקאסט נעשו קבועים ב'סימפסונים')
&nbsp
יפה שהרעיון הומשך.
&nbsp
אגב היה בזמנו (שנות השבעים) ספר מצוייר בשם 'כיצד פועל הגוף', שהדגים בצורה דומה את פעולת המוח - עם חדר בקרה, עובדים (זכור לי הספרן שחיפש בספריה איך נראה ינשוף) ועוד. השראה לעתיד.
&nbsp
ולא לשכוח שפרויד טען שהתודעה מורכבת מ-3 חלקים, האיד ('סתמי' בעברית - איך זה יכול להיות - למתרגמי המונח נטולי-הדעת הפיתרון), האגו (אני -> אנוכי) וה'סופר-אגו' (אני עליון).

 

[MonicaF]

לא צריך להיות גאון

כדי לדמיין את הקולות בראש, בייחוד כשקשה לנו להחליט. לא נראה לי שהסרט הזה או מישהו שהעלית, המציא את הגלגל הזה.
היופי הוא להפוך את זה למשהו כל כך כייפי לצפיה.

 

[minimalman]

זוכר את הספר הזה

ויש כמובן גם את זה:
Everything you always wanted to know about sex

 

[Y. Welis]

לגמרי שכחתי. סרט גדול (לקוח משם של ספר פסיכ').

 

[trilliane]

צפיתי בו היום, מומלץ בחום.

וגם אני מצאתי את עצמי בוכה בסוף...

לעומת זאת את הסרטון הקצר "לבה" אני ממליצה לפספס. אני יודעת שיש אנשים שאהבו אותו (לא ברור לי איך) אבל אני ממש לא סבלתי אותו ורק חיכיתי שייגמר כבר. בעיניי הוא היה מביך ברמתו מכל בחינה שהיא (סיפור מטופש, רדוד וקיטשי, אנימציה סתמית, שיר אינפנטילי...). לא היה בו שום דבר מתוחכם, שנון, משעשע או איזשהו ערך מוסף שמלווה בד"כ את הסרטונים של פיקסאר. מזל שהסרט כ"כ טוב שכבר כמעט הצלחתי להדחיק (עד שאנשים הזכירו לי אותו....).

 

[MonicaF]

ראית בתלת או בדו מימד?

 

[trilliane]

כן

 

[MonicaF]

מה"כן" שלך אני מבינה שתלת מימד

חשבתי אולי בתלת מימד יש לזה ערך מוסף כלשהו.
מדהים איך לפעמים, כמו שקרה לך, קורה גם לי, שאני לא מבינה איך הרוב מתלהב ממשהו ולי זה לא עושה דבר.
הבן שלי היה מהופנט לסרטון, הסתכלתי עליו מהצד והתמוגגתי.
בסוף הסרטון חשבתי על כך שמדובר ברעיון די.. טיפשי משהו. כי אם הייתי רואה את הרעיון כתוב, הייתי אומרת "אוף, עוד אגדה סתמית, האנשה מיותרת כרגיל". אבל הסרטון עצמו היה ממש יפה כחבילה

מבחינתי.

 

[trilliane]

הפוך, בדו-ממד... לתלת-ממד אין שום ערך מוסף בעיניי

בסרטים כאלה, כלומר לא למידת ההערכה שלי אליהם; זה מוסיף גימיק חביב לצפייה, לא יותר מזה.
האנימציה ב"הקול בראש" הייתה מקסימה אבל גם אלמלא כן, הסיפור הוא זה שסחף אותי. למעשה אני אוהדת אנימציה קלאסית שטוחה לחלוטין, אין לי איזושהי אהדה מיוחדת לסגנון התלת-ממדי של פיקסאר; הוא לא באמת משנה לי לכאן או לכאן.

 

[MonicaF]

אני מתה על תלת מימד למרות

שלאחרונה בקושי הלכתי לתלת מימד בקולנוע, כי התאכזבתי. הקטעים שהם באמת תלת מימד, הפכו למעטים יותר ויותר.
אבל אהבתי לתלת מימד לא מונעת ממני לאהוב סרטים מצוירים פשוטים וישנים גם. זה מרגיש כמו הבדל בין פיסול לרישום - עולמות שונים.

 

[trilliane]

בד"כ נחמד, לא יותר. רק ב"כוח משיכה" הוא היה באמת מדהים.

גם ב"אוואטר" הוסיף. רוב הזמן זה לא באמת משנה הרבה ולא מצדיק את תוספת המחיר. בד"כ בנזוגי מעדיף להימנע מתלת ובפעם האחרונה שהתעקשתי בכל זאת ("הנוקמים עידן אולטרון") הסכמנו בדיעבד שזה היה מיותר (התעקשתי כי בקומנטרי של "הנוקמים" ג'וס דיבר לא מעט על התלת-ממד, והסתקרנתי). מכיוון של"הקול בראש" קיבלתי כרטיסים חינם לדו-ממד, צפייה בתלת לא עמדה על הפרק.