BentzWatchJudo
New member
וזה מה שנתי כתב:
"מחר בעיתון ירשום הכתב שהגעתי מקום 9, לקורא הישראלי כנראה תהיה תחושה של עוד רמה ירודה של הספורט הישראלי...מה שהם לא יודעים זו הדרמה שהתרחשה, אקדים ואציין שזה היה אחד המרוצים שנהנתי בהם הכי הרבה ולכן היה קשה למחוק את החיוך מפניי.
סיבוב שני ואני עם הדבוקה המובילה,מגיעים לירידה חדה מאד שבסופה פנייה ועליה קשה,רשרוש ההילוכים נשמע מכל הרוכבים מסביב בשעה שהם מעבירים להילוך קל יותר ואני איתם,שני הילוכים עוברים ובשלישי הידיות (הפדלים) נתפסים בשיא הכח,אני לא מוותר ומנסה לסובב ולגבור על העקשנות של הפדלים אך ללא הועיל,אני מדדה את אופני הנכים לצד הדרך מנסה לשווא לשחרר את השרשרת המתוחה,אחד המרשלים שואל אם סיימתי את המירוץ ואני עונה לו שעדיין לא,אני מנצל את הירידה שאחרי הסיבוב ובעודי מתדרדר מטה לקראת עלייה חדה נוספת אני מבין שאם אני לא מסדר את התקלה אין לי דרך להניע את האופניים בחזרה למיקום המאמן והתמיכה.
הירידה נגמרת והידיות ממאנות לשתף פעולה ואני מוצא עצמי דוחף את הגלגלים בעזרת הידיים לאורך כל העלייה לעיניהם הפעורות של המרשלים והצופים,העלייה קשה ומצריכה עבודה מאומצת של הידיים להזזת האופניים, בקצב שצב היה צוחק עליי אבל אני ביאושי מבין שהמירוץ נגמר בשבילי ומנסה רק להגיע לצוות שלי.
העלייה נגמרת ואני שמח שהאופניים מתדרדרות בכוח המשיכה המבורך לכיוון עמדות הנבחרות,המאמן שלי ושאר הצוות לא מאמינים למראה ,לתחושה ולעוצמת התקלה שפשוט לא משתחררת,נסיונות התיקון נראים לי כנצח וכולם למעשה מבינים שנגמר המירוץ ומנסים לפתור את התקלה לקראת התחרות מחר אלא שאני ברגע של עצבים פשוט יוצא מהאופניים ולמרות חשש הצוות לאצבעות שלי אני מכה בחלק הסורר והשרשרת משתחררת,להפתעת כולם אני נכנס לאופניי וצועק להם שאני לא מתכוון לוותר כ"כ בקלות.
אני מרגיש בטירוף חושים ומאיץ ככל שאני יכול המטרות שלי ישתנו לגמרי,עכשיו המטרה הראשונה להשיג מישהו ופשוט לא להיות אחרון למרות כל הזמן שבוזבז ומדובר על הרבה זמן! והמטרה השנייה היא לא להתפס ע"י הראשונים,דבר שיביא לפסילתי.
אני מפדל כאילו אין מחר,מחליט שאין סף לכאב,אין גבול ליכולת ונהנה מהתחושה שיש לי אתגר לא פשוט לפניי,לאחר שני סיבובים נוספים אני משיג את הרוכב שלפני,יש,אתגר ראשון נכבש עכשיו צריך להאיץ ורק שאף אחד לא ישיג אותי.
כל סיבוב שאני משלים הקהל יוצא מגידרו ואני מרגיש ומנצל את הכח שהקהל נותן לי בצעקות העידוד שלו,מאוחר יותר אני מגלה שהמסוק שידר את העלייה שביצעתי עם הידיים והקהל ידע להעריך את המאמץ,הנחישות והכח להמשיך.
שני סיבובים לסוף...לקראת הסיבוב האחרון,אני מחכה לשמוע את הפעמון שמבשר גם את הסיבוב האחרון וגם את העובדה שכבר לא יכולים לתפוס אותי,דינג,דינג,דינג...יש!!! אתגר שני נכבש,הם כבר לא יכולים לסגור עליי,עכשיו אנילא נרגע וצא מאט,אני חייב את זה לקהל,לאשתי ולבן שלי שמביטים ומעודדים.
אני מגיע לישורת האחרונה מרוצה ומחוייך כזוכה,הקהל פשוט יוצא מגידרו,צורך ומכה בגדרות,אני מניף יד לתודה והרעש מתעצם,הקהל מבין שאני מעריך ומודה ומגביר את העידוד לרמה שאיני יכול לתאר בכתב.
סיימתי.כבשתי אתגרים ומימשתי מטרות שהשתנו בדרך...אני מחייך ומודה לכולם שמוחאים לי כפיים לכל אורך הדרך חזרה למיקום הצוות הישראלי.
ומחר יהיה כתוב בעיתון- נתי גרוברג סיים במקום 9...נכון."
