הערצה היא רגש אנושי שבו אדם מגלה הערכה רבה, לרוב לא ביקורתית, כלפי אדם אחר, תופעה או עצם. הערצה קשורה בדרך כלל להתפעלות רבה מהאחר וממעשיו. המעריץ נוטה לייחס לנערץ כמעט אך ורק תכונות חיוביות, ונוטה להתעלם, להדחיק או להכחיש קיום תכונות שליליות בנערץ.
ויקיפדיה
כשאני מסתכלת סביבי על אותה הערצה לדמות ששי חי מהאח הגדול מיצג אני תוהה עם עצמי עד לאן אנשים יכולים ללכת רחוק עם מושא ההערצה שלהם, אני קוראת ושומעת שאנשים מעריצים אותה דווקא בגלל הבוטות שלו הם קוראים לזה ישירות, הם רואים שהוא רומס אנשים וחסר התחשבות בסביבה שלו הוא חי את הקוביה שלו והם אומרים שהוא מסכן ומורחק או נכון יותר מנודה. שי חי הוא לא הבעיה עצמה משום שהוא חי את חייו כפי שהוא מבין או מסוגל לחיות אותם, מה שמפריע לי בכל נושא ההערצה הזה הוא מה ששי חי מייצג והוא מייצג חוסר סבלנות וסובלנות חוסר כבוד לאדם שמולו מעצם היותו אדם, ובשם "היושר" (המעוות) מותר לומר לכל אחד מה שרוצים ולא משנה באיזה צורה העיקר שאומרים, אז להיות חסר התחשבות ברגשות האחר ולהיות מתעמר ועוד הרבה תכונות שכרגע באמת לא משנה מה הוביל אליהם, להעריץ דמות כזאת דווקא בגלל התכונות השליליות האלה (שאצל שי חי אלה הם בעצם תכונות לש התגוננות וחולשה ולא חוזק או עוצמה) מה זה בעצם אומר עלינו? איך זה שהרבה אנשים מעריצים דמויות כאלה? עד כדי כך איבדנו את זה?
והדיון באמת הוא לא שי חי אלה לאן נעלמה הרגישות שלנו כבני אדם, להתעלם מכולם ולהעמיד על כן את נושא ההערצה להתעלם מהתכונות השליליות ולהעריץ אותן זה משהו שקשה לי לעכל.
מה דעתכם ?
