כזכור, בתחילת החודש הועברה האחריות לטיפול ברה"נ מהמדינה לקופות החולים. בעקבות דיונים שקראתי בנושא, החלטתי לסכם את היתרונות והחסרונות של הרפורמה, כפי שהם עכשיו. אם יש לכם הערות/הארות, תיקונים והשלמות - שרשרו נא.
יתרונות
- יהיה קשה לשמור על פרטיות המטופלים באופן גרוע יותר ממה שנעשה עכשיו במרפאות בריאות הנפש ובמשרד הבריאות - התיעוד הידני, השימוש בתיקים ובתיקיות שאפשר לפרוץ עם כל מפתח, שימוש בפקס במקום במייל מאובטח וכו'.
חסרונות
- ישנה העדפה לטיפול תרופתי על פני נפשי- זול יותר
- השפעה על הכשרת פס' ועל מטופלים מהאוכ' החלשות. כך למשל, 60 מרפאות נפתחו שבחלקן הגדול יש פסיכיאטר אחד שיושב כמה שעות בשבוע בסניף קופת החולים המקומית כאשר המרפאות הקטנות נפתחו בפריפריה. המרפאות הציבוריות והממשלתיות שהיו קיימות עד היום, שכנו בתוך מבנים פיזיים והיו בהן עשרות מטפלים - פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועו"סים. כיום, מרפאות רבות הינן למעשה פסיכיאטר אחד שיושב בתוך המבנה של קופת החולים
- הרפורמה לא מאפשרת טיפול משמעותי.
- אם פעם יכולת פשוט לפנות לפסיכולוג של הקופה- היום אתה מופנה למרפאת סינון, שתבדוק את הזכאות שלך לטיפול. יש מנויים שעובדים על מספר מגעים מוגבל, המנוי הזה מסוגל להתחדש כל 10 מפגשים, רק ש-
א. הרעיון של להתכונן לפרידה כל עשרה מפגשים הוא מגוחך ופוגע אנושות בטיפול.
ב. הקופות הגדירו מספר מפגשים ממוצע אליהם המרפאות צריכות לשאוף, מדובר ב12. ההוראה הפנימית בתוך הקופות היא לצמצם עד כמה שניתן את אורך הטיפולים.
שיטת התקצוב הזאת גם מדרבנת את הקופות לצמצם + מכיוון שהשיקול להמשך הטיפול אינו של המטפל בלבד אלא של קופת החולים, כל מי שמכיר את התנהלות קופות החולים יכול להבין שהשיקול הכלכלי יהיה מכריע, כי הקופות באמת פועלות בצמצום גדול של משאבים. (מצד שני, גם היום טיפול נפשי בבריאות הנפש מוגבל בזמן).
-בגלל שקופות החולים לא מחויבות להמשיך את פעילותן של המרפאות הציבוריות הקיימות, קשה לדעת היום האם הן באמת ימשיכו לפעול, ואם כן באיזו מתכונת