ויתורים במערכת היחסים

[יהודית לוי10]

ויתורים במערכת היחסים

ויתורים במערכת היחסים​

המטרה אותה מבקשים להשיג רוב האנשים הנכנסים למערכת יחסים זוגית, היא מציאת האדם ש"משלים" אותם כמו פיסות פאזל, הם מבקשים לחיות עם אדם שמשתלב עם האישיות והאופי שלהם בצורה כל כך טובה, עד שהחיים המשותפים יהפכו להרמוניה מושלמת.
כשאנשים אומרים שהם מצאו את "יד ימינם", הם מתכוונים שהזוגיות שלהם אידיאלית. אך בדומה לכל האידיאלים, בזמן כזה או אחר מגיע הרגע בו יש צורך לוותר, להתפשר או ללכת זה לקראת זו. בנקודה זו שואלים בני הזוג את עצמם
כמה ויתורים נחשבים ליותר מידי ויתורים?
בשלב המוקדם והמרגש של מערכת היחסים, כשבני הזוג מצויים בשיאו המבורך של הגילוי הרומנטי, העולם הוא מקום נפלא, והציפורים מצייצות מנגינות יפות במיוחד כמחווה לאהבה החדשה. הרגשה זו אינה זהה לשום רגש אחר, ובאופן טבעי, הרצון הוא שרגעים אלו יימשכו לנצח, או לפחות לטווח הארוך מאוד.

כמה ויתורים נחשבים ליותר מידי ויתורים?​

ויתורים נחשבים למשמעותיים כשהם מבוצעים במנות קטנות. בני הזוג נדרשים להחליק לעיתים מספר קצוות מחוספסות במערכת היחסים שלהם, על מנת לגרום לה לתפקד באופן חלק. הנמכת עצמת השידור בטלוויזיה, כשבן הזוג מקיים שיחת טלפון, אינה עניין גדול, וגם סיוע הדדי במטלות הבית או בסידורים השונים אינה תובעת משאבים נפשיים עצומים.
בני הזוג עשויים להתווכח ביניהם על חינוך הילדים, בחירת מוסדות הלימוד המתאימים, בחירת מקום מגורים או אפילו על המאפיינים של חייהם החברתיים. פשרות בתחומים אלו אינן מאיימות על צרכי הליבה של בני הזוג, או רצונותיהם. אלא שכשהם מתחילים לוותר על המרכיבים החיוניים של מי שהם, מתחילים להיווצר סדקים בבסיס מערכת היחסים.
מערכת יחסים בריאה היא כזו המאשרת שכל אחד מבני הזוג מאפשר לצד השני לממש את עצמו. פירוש הדבר הוא שאחד מבני הזוג, או שניהם, ישנו באופן עמוק ומשמעותי מרכיב באישיותם על מנת לענות על צרכי האחר, במידה ומרכיב זה פוגע במערכת היחסים. במקרים אלו, הפשרה משרתת את מערכת היחסים.

ויתורים מוגזמים​

דוגמא לויתור מוגזם, המאפיין רכיבים חשובים ברוב מערכות היחסים היא ויתור על האינטימיות הרגשית והפיסית. ויתור זה נמצא במיקום גבוה ברשימת הוויתורים ומייצג רצונות פנימיים שמערכת יחסים בריאה צריכה למלא. אם בני הזוג מסכימים על חשיבות היבטים אלו במערכת היחסים, אז הכול טוב, והצרכים ההדדיים מתמלאים.
אבל. אם בני הזוג אינם מסכימים ביניהם על ערכי האינטימיות הפיסית והרגשית, מערכת היחסים אינה עונה על צרכיהם, ועלולה ליצור לחצים או טינה. כשבני הזוג אינם מסוגלים למצוא דרך לספק שני צרכים אלו בו זמנית, הם עלולים להתחיל לחוש תחושת החמצה כשאחד מהצרכים, או שניהם, אינם מתגשמים, וגורמים לתחושת הזנחה, המלבה את תחושת הטינה והכאב.

מחיר הוויתורים​

זה נראה אולי מובן מאליו, אך כשהאהבה חדשה והאושר ממלא את מערכת היחסים, אין קושי לשמור על הרגשות והאינטימיות. אלא שכשאדם מוכן לוותר על הכול כדי להיות עם בן או בת הזוג בו בחר, הוא אינו מעריך את מחיר הוויתור, וויתור משמעותי זה הוא שעלול בסופו של דבר לסיים את מערכת היחסים.
כך גם כשאחד מבני הזוג מתבקש על ידי בן הזוג השני לוותר על אמונותיו ועקרונותיו המרכיבים את אישיותו או מהותו הפנימית. ויתור זה מתבצע באמצעות הדיפת הכאב והבטחת "עולם ומלואו" ובלבד שתינתן הזדמנות למערכת היחסים. חוסר תאום זה, וויתורים אלו נותנים את אותותיהם על פני השטח. בסופו של דבר הם מתגברים, מתפרצים, דורשים הכרה במשמעות הוויתור, ועלולים לאיים על המשך הקשר.
בשורה התחתונה יש להבין כי פשרות קטנות הן טבעיות ובלתי נמנעות, אך יש להיזהר מפני ויתורים משמעותיים, שהם חשובים מידי, וקשורים למהותו הפנימית של האדם. במילים אחרות, אם אדם אחר, כל אדם, ולא רק בן זוג, מבקש ממך לוותר על מי ומה שאתה, יתכן מאוד שאתה מחובר אל האדם הלא נכון.