את ו-airtuck מעלים טיעון שאין לו בסיס ממשי במציאות
זה לא שאתם טועים בעובדות, אלא שאתם לוקחים מקרי קיצון נדירים ומציגים אותם כאילו מדובר ברוב, או לפחות בתופעה רווחת מאוד.
בואי נדבר תכ'לס: רוב הנשים שאת מכירה ש"מרעיבות את עצמן" בעיקר מספרות על כך, כי בתרבות שלנו יש קטע לדבר על הדיאטה שאת עושה (וכאן אני מסכים שהסגידה לרזון מיותרת לחלוטין). בפועל הן מרעיבות עצמן במסעדה, ואז חוזרות הביתה ויורדות על חבילת עוגיות.
וזה בסדר, כי אם באמת היו מרעיבות עצמן, הן אכן היו מגיעות בסוף למצב שלד. אבל עובדתית מדובר במצב נדיר, בוודאי בהשוואה לעודף משקל, ואפילו בהשוואה לעודף משקל קיצוני עם נזק בריאותי מובהק (obesity). לראייה: יש פער של עשרות מונים בין אחוז המטופלים נגד סוכרת / אחוז האנשים עם בעיות הברכיים כתוצאה מעודף משקל / אחוז חולי הלב כתוצאה מעודף משקל, ובין האחוז המזערי של אנשים שמאושפזים על אנורקסיה.
אגב, גם לי יש חבר גבוה עם מבנה גוף כמו שאת מתארת, וגם בעיני הוא לא נראה שמן למרות מה שאומרים הנתונים. ואז הוא עשה דיאטה והתחיל להתאמן, והשיל משהו כמו 20 קילו. אני לא אגיד שחיצונית הוא נראה כמו אדם אחר, כי על אדם גדול באמת קשה לראות את זה. אבל הוא עדיין נראה יותר טוב, הרגיש יותר טוב, והרופא שלו היה מרוצה. מסתבר שהיו לו 20 קילו של שומן להוריד, אפילו אם לא ראינו אותם בגלל מבנה הגוף. מה שרק מוכיח שהשמנה, דיאטה והרזיה הן לא סתם עניין של רושם חיצוני, יש כאן מאסה אמיתית של שומן מיותר ומזיק שכדאי לטפל בה.
סיפרתי כאן כמה פעמים שאני אישית נמשך לשלל מבני גוף, כולל בחורות שמנמנות, וגם יצאתי עם כאלה. אני לא כותב מתוך אידיאולוגיה נגד שמנים. אני פשוט לא יכול לסבול את ההתחסדות.
לכמה קילוגרמים עודפים באמת אין משמעות קריטית, ולא צריך לעסוק בהם מבוקר עד ערב כמו שעושים אנשים רבים בגלל תרבות הרזון (כן, אני מסכים שיש תרבות כזו). ועדיין, זו התחסדות לדבר על "קבלה עצמית" תוך התעלמות מהנזקים הבריאותיים של עודף משקל משמעותי, וגרוע מכך, לרמוז שהמצב האלטרנטיבי להשמנה הוא תת-משקל מסוכן.
