מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ״ש?

[avivs]

מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ״ש?

 

[המודע לריקנות]

שניים

סיימתי את ספינת האם של מרטין ליכט ואיילה ניל חלק ראשון מטרילוגיה - קליל וכתוב נחמד.
התחלתי את גיבור העידנים של ברנדון סנדרסון - החלק השלישי , קצת מעייף
מקווה שיהיה לי כוח לצלוח אותו השני גם היה קשה ...

 

[cordilio]

המוסד האחר - אסימוב

סיימתי אתמול את השני, מוסד וקיסרות.
אחלה סיום, יש בהחלט הצדקה למוניטין. אני מאוד נהנה מהקריאה של אסימוב, למרות שמדובר בכתיבה וגם תרגום יחסית מיושנים. הסיפור עצמו מאוד זורם, נבנה בצורה שמשאירה טעם של עוד כל הזמן.

 

[ניימן3]

השביעי של פנדורין - ההכתרה

אוף! איזה ספר טוב. אוף, כמה כיף וכמה מעולה כותב בוריס אקונין. מומלץ לכל אדם בעולם. באמת.

דיברתי אתמול עם חבר רוסי שקרא את *כל* הספרים של אקונין. יש סדרות המשך של הנכדה של פנדורין, ושל הנין (או הנינה - השיחה הייתה באנגלית), ואז גם כל מיני דברים אחרים. אקונין כותב בקצב רצחני.

החבר טען שהרמה מתחילה להתנדנד לאחר עשרת הספרים הראשונים. היות ויש זמן עד שנגיע אליהם בעברית, אני עדיין ממש, אבל ממש ממש ממש, נהנה.

 

[מיכאל ג]

סליחה על הקטנוניות

פשוט סיקרן אותי איזו מילה מתארת גם נין וגם נינה באנגלית. אני מכיר great-grandson או great-grandaughter.
פנדורין באמת אחלה וההכתרה מחכה לי על השידה - רק צריך לסיים את בן המאה שיצא מהחלון קודם.

 

[ניימן3]

תרגמתי לא מדויק

המילה הייתה grandgrandchildren. כלומר, נינים. חוסר ההבנה לא קשור לאנגלית כמובן.

האמת היא שהחבר אמר גם 'נכד' ולא 'נכדה'. אני סתם עייף ומתרגם חפיף.

 

[רינת קורבט]

ספר מאמרים על פיירפליי

בטאבלט החדש שלי. נקרא: Serenity Found: More Unauthorized Essays on Joss Whedon's Firefly Universe. בנתיים קראתי מאמר אחד מעת אורסון סקוט קארד וחצי מאמר של מישהי שלא מוכרת לי. כל מה שיכולתי לחשוב במהלך קריאת המאמר של קארד היה כמה הוא בתור בן-אדם סותר את כל מה שג'וס מנסה להציג ולייצג בעולמות אותם הוא בורא (שיוויון, קבלת כל בני האדם כפי שהם ודגש על חשיבות כל אדם ואדם וכו'...). דבר שני שחשבתי: בואנה, הבן-אדם (קארד) ממש דושבאג מתנשא. הוא מבלה את מרבית המאמר בלקטול כל יצירת מד"ב קולנועית או טלוויזיונית שהייתה לפני פיירפליי - סטארטרק, סטארוורס, סטארגייט, וכדומה.. - בטענה שאף אחת מהן לא מתעלה למדרגת מד"ב ספרותי...רק כדי להגיע לכך שפיירפליי כן. אז יש דרך לפרגן לסדרה שאוהבים אבל אני לא מעריכה אנשים שחייבים לקטול כל דבר אחר בשביל זה. נו טוב, ייאמר לזכותו שהוא כן סופר טוב ויודע לכתוב, גם מאמרים. מחברת המאמר השני מגיעה למסקנות דומות (שג'וס יודע ליצור דמויות שמוכרות לנו מהעולם האמיתי ומרגישות לנו אמיתיות). היא גם עושה את זה על דרך הקטילה, רק בצורה מעודנת יותר ופחות דושבאגית. בנתיים קובץ המאמרים נחמד מאוד, וההקדמה של ג'יין אספנסון מקסימה. ממלא בנוסטלגיה לסדרה שאבדה לנו בטרם עת.

חוץ מזה, התחלתי לקרוא ספר מתח תקופתי (בין שתי מלחמות עולם) - הספר השני בסדרת החוקרת מייזי דובס. אולי הוא יהיה ז'אנרי אם אדמיין שהדוקטור קופץ לביקור פה ושם בסצינות ועומד ברקע

 

[הייזל]

Andrews, Ilona - Kate Daniels 02 - Magic Burn

אלו ספרים קצרים לאללה [הראשון היה רק 209 עמודים] וזה לא מרגיש קצר מדי - במובן של חורים בעלילה. ספרים כייפים. עם חוש הומור שקצת היה חסר לי בספרים שלי בזמן האחרון.

 

[subatoi]

"אי המטמון" הסתיים, "ג'קיל והייד" התחיל

באותו כרך, כזכור

.

"אי המטמון" הסתיים. היה אחלה. הרפתקאות, פיראטים וזה, אם כי הייתי שמח לעוד יותר פיראטים ושה-

יהיה יותר מורגש

. בקושי הרגישו שהוא היה איתם לאורך כל הסיפור. בגדול לא הרגשתי יותר מדי שזה ספר ילדים. העלילה בסדר, הדמויות לרוב אמינות (למטע העובדה שנער חווה לראשונה בחייו מיתות, מכות, סכנת מוות ועוד כאלה בלי להניד יותר מדי עפעפיים).

"ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד" - אני עוד בהתחלה, בינתיים בסדר. זה קצת הזוי לקרוא ספר שהכותרת שלו לבדה הפכה למטבע לשון, ככה שהוא מספוילר למרחק של קילומטרים. אתה עסוק כל הזמן בבחינה איך העלילה נבנית לכיוון מה שאתה יודע שיקרה, לכיוון הטוויסט הגדול של הספר. ואני מניח שזה לא בריא לקריאה אבל אין מה לעשות.
הדמויות קצת מוזרות, נוקשות, מרגישות חוסר נעימות מדברים שטותיים, הדיאלוגים שטחיים הרבה יותר לעומת "אי המטמון" ולפעמים הם גם דביליים לגמרי. ואני לא יודע אם האשמה במקור, בתרגום או במרחק הזמן המתעתע.
דוגמה: שני אנשים עומדים ליד דלת בשכונה מסוימת, ואחד מספר לשני על אותה דלת באותה שכונה, אבל ב"גוף שלישי" כאילו שהוא מדבר על מקום רחוק. אבל הם באותה שכונה, מול אותה דלת!
דוגמה 2, ציטוט מהזכרון: איש א': "חקרת את הדלת הזו?". איש ב': "לא, אני למדתי לא לשאול שאלות כי בלה בלה בלה בלה, אבל חקרתי את הדלת הזו וגיליתי...". אמממ... מה?
דוגמה 3: אתה עובד כמשרת בבית של מישהו. מגיע אורח ושואל אם המישהו נמצא בבית. אתה אומר לו שאתה לא יודע ואתה הולך לבדוק אם הוא נמצא? מה?

אולי לדוגמה השלישית עוד יהיה בהמשך איזשהו צידוק עלילתי (אני יכול לחשוב על אחד כזה), אבל השניים האחרים טיפשיים

.
נו, נראה איך זה יזרום בהמשך.

 

[shirkhan]

 

[Yuli Gama]

THE Perks of being a wallflower

סיימתי. קצר. נחמד. לא התרשמתי במיוחד.
פחות "יתרונות של פרח קיר"
ויותר "יתרונות של מישהו עם קווי אוטיסט..."

 

[avivs]

גם אני לא נפלתי ממנו.

ציפיתי ליותר. הסרט, לעומת זאת, היה הפתעה נעימה.

 

[Yuli Gama]

בהחלט סרט חמוד מאוד

ראיתי אותו היום

 

[rocket]

אני אישית מאוהבת בספר.

עוד לא ראיתי את הסרט כי לא ממש אהבתי את הליהוק אז לא כזה חיכיתי לו ...

 

[חתול השיממון]

לא קראתי

ראיתי את הסרט כי לאמה ווטסון יש תספורת מגניבה (ולא היה לי משו יותר טוב לעשות עם עצמי).
יש לי בעיה עם דמויות 100% פסיביות, בין אם זו בלה מדמדומים, צ'רלי מפרח קיר או קיר אמיתי (שניצב וחווה לו, בעוד אנשים נתקלים בו ומקשקשים עליו גרפיטי וחתולים מסמנים אותו כטריטוריה הבלעדית שלהם

). אני מוכנה לסבול תכונה כזאת בגיבור רק אם העלילה עצמה מאוד מעניינת (למשל כמו ב"זמנים מופלאים"), אבל מה העלילה כאן? ילד בכיתה י', שלמזלו הטוב שני ילדים ממש מגניבים רוצים להיות חברים שלו, אז הוא זורם?
נהה.

 

[penholders]

חיפושית מתאגרף\נד באומן.

סיפורו של אדם הסובל מתסמונת נדירה הגורמת לו להדיף ריח של דגים, והתערבותו במזימה מסובכת הכוללת ביולוג משנות ה 30 שמרביע חיפושיות נאציות וגמד מתאגרף יהודי הומו בעל 9 בהונות. נשמע טוב, נכון? לא לגמרי. הספר כתוב טוב, משעשע רוב הזמן עם גישה צינית, אבל לפעמים נדמה שיותר מעניין את הסופר לכתוב ויכוחים פילוסופיים על אאוגניקה ופשיזם (מה שכנראה יסמן אותו מיידית כאנטישמי בשוק הספרים בארץ) ולייצר מטאפורות על התפקיד האבולוציוני של הומוסקסואלים, מאשר לבנות עלילה קוהרנטית שגם מעניינת לכל אורכה וגם יכולה להפתיע - מדובר בכל זאת בסיפור בלשי, ואני מצפה לא להיות מסוגל לנחש את הסוף מראש.
אבל הויכוחים הפילוסופיים מעניינים מאוד ו2 הדמויות הראשיות (המדען והמתאגרף, לא המספר המסריח כדג - הוא בקושי דמות, יותר כמו מנוע עלילתי) היו מספיק חזקות כדי לגרום לי להתעניין מה יקרה להן. בסך הכל די סביר, ואני בהחלט אשתדל לשים לב מעכשיו למה שהסופר הזה יוציא (זה ספרו הראשון).

 

[shirkhan]

“Citizen-Astronaut” by David D. Levine

הסיפור האחרון מהפודקאסט של "ספת החלל"
מזמן לא הקשבתי ל סיפור מד"ב ראליסטי. המדע לא הפריע לעלילה והסיפור עצמו חביב ולא כבד מדי. עיתונאי נשלח לתחנת מחקר על מאדים ומקבל את חוק מרפי ישר בפרצוף. סיפור אסונות שלאחריו ועדת התחקירים במסקנותיה תציין שהכתובת היתה על הקיר.

היה חסר לי פאנץ ליין בסוף, דבר מה שייחד את הסיפור מכל שאר סיפורי האסונות בחלל ולא מצאתי.
http://www.starshipsofa.com/2013/02/20/starshipsofa-no-277-david-d-lavine/

 

[התפוז של ולנסיה]

מסיימת את "צילה של הרוח"

שהוא לא רק לא כ"כ טוב ומדכא - הוא בכלל לא ז'אנרי! אבוי!

זקוקה למשהו ז'אנרי ומרומם בדחיפות. עדיפות לדברים שאפשר לעקוב אחריהם ב3 בלילה, עם לא יותר משלוש שעות שינה רצופות

.

 

[rocket]

סיימת ?

אני חייבת לדעת אם אני היחידה שהתאכזבה מהסוף ..

 

[התפוז של ולנסיה]

סיימתי. מה אכזב אותך?

דווקא היה בעיני נחמד שלפחות הסוף לא נוראי.