מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[avivs]

מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

 

[Zarniwoop]

The Fault in Our Stars

אני מאוד אוהב את ג'ון גרין בתור ולוגר ביוטיוב. הגיע הזמן שאני אתחיל לקרוא את הספרים שלו. לפני שהסרט יוצא.
בינתיים זה ממש טוב.

 

[באפי סאמרס]

גם אני התחלתי לצוד ספרים שלו...

על המדף מחכה לי An Abundance Of Katherines.

 

[avivs]

זה החלש ביותר שלו.

אפילו לא הצלחתי לסיים אותו. גם ערים מנייר פושר, אבל אלסקה וג׳ון ג׳ון מדהימים.

 

[באפי סאמרס]

שמעתי שאלסקה מצוין, אתה השני שממליץ לי.

 

[Yuli Gama]

איזה סרט?

 

[Zarniwoop]

הם עכשיו מצלמים את אשמת הכוכבים.

ג'ון גרין מעלה מלא תמונות מהסט כל הזמן. הוא גם העלה כמה ולוגים לחשבון שלו ושל אחיו ליוטיוב עם כמה מהשחקנים. אני מקווה שזה לא יהיה חרא.

 

[גלי1היחידה]

התחלתי את The Shadowed Sun ונהנית.

סופ"ש נעים לכולם!

 

[annefan]

מלכת כל המחלות

לא ז'אנרי אבל מעולה

אולי אתפנה לביוגרפיה של טולקין

 

[rsmb1]

מרחבים מסתברים -

אחרי כמה עמודים פרשתי. הדיאלוגים מביכים מדי, והכתיבה לא לטעמי. אולי אני אחזור אליו בהמשך אם אני אאמין שיש לו סיכוי להשתפר.

פניי מועדות לכוכבים - בינתיים טוב מאוד. מקווה שזה ימשיך כך.

 

[The Jabberwock]

לדעתי הוא מצוין.

גם מפניי מועדות לכוכבים נהניתי. אבל פחות.

 

[rsmb1]

אז אני אתן לו נסיון נוסף

 

[pix37]

ממשיך עם "תריסר"

ההמשך של המעבר וספר טוב בהרבה -
אחד הספרים הטובים שקראתי מעודי
אני בערך בשליש הספר והוא פשוט מצוין. דמויות עגולות מאוד, סצינות נהדרות, ואכזריות אין סופית של המחבר.

נקווה שהוא לא ידרדר בהמשך כמו המעבר.

 

[subatoi]

"הצלם" נגמר. יחסיי עם פק"ד לא שוקמו

תקציר הפרקים הקודמים: התאכזבתי מאוד מ"האיש במצודה הרמה" ההזוי והמקושקש, למרות שהוא התחיל טוב. "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?" הוא הספר שקראתי הכי הרבה פעמים בחיים, כי אהבתי אותו וכי הוא היה הספר הראשון שקניתי בעצמי, אני חושב. מצד שני, המון שנים לא קראתי אותו.
ל"הצלם" ניגשתי בחשד מסוים, כי לא הייתי בטוח אם קראתי אותו בעבר או לא. ה"מאחורה" של הכריכה היה מוכר לי מאוד, כנראה מרוב הפעמים שהצצתי בו על מדפי הספריה. אחרי שסיימתי את הספר אני בטוח שלא קראתי אותו, למרות שהיו כמה נקודות בתחילת הספר שנראו לי מוכרות.

ועכשיו לספוילרים:

אז הספר מתחיל סבבה. כמה קווי עלילה, כמו שאני אוהב. דמויות מגוונות שאפילו הצלחתי לזכור, כמו שאני אוהב. קווי העלילה משיקים זה לזה ונכנסים זה לזה, כמו שאני אוהב. אווירה של עתיד מדכא, כמו שאני אוהב.
היו כמה רעיונות טובים. כל התחום התקשורתי-עיתונאי שעבר לרובוטים; התחום הפרסומי (פרסומונים שמדברים ומתעלקים וברי-מוות, כשהם ממש מעצבנים אותך; בנייני המגורים שמנותקים זה מזה. הקונספירציה הפוליטית הגדולה שעוסקת ברובוטים שהושמו במקום בני אדם (הנשיא "הזקן"), לצד ניקול המיסתורית הזו. וקצת טלקינטיקה, והגירה למאדים הנכסף, ומכונת זמן! ונאצים!!1 ומגניב בסה"כ.

ושוב, כמו ב"האיש במצודה הרמה", מגיע השלב הזה בו ברור לך שהסיפור עומד להסתיים ואתה מבין שלא עומד לקרות כלום. ב"במצודה" זה היה מספר דו ספרתי של עמודים לסיום, כאן זה קרה לי כשנותר רק מספר חד ספרתי. אתה מבין שכל הטררם הזה, כל הרוח והצלצולים עומדים להסתיים בקול ענות חלושה. אמממ... מה?
היה לו הסיפור הכי מגניב בעולם, על נשיאים שהם רובוטים, על מישהי מיסתורית שמלווה אותם ושולטת בפועל ורוב העם מהופנט ממנה, על שכבה אליטיסטית שמסתירה סוד גדול, על קונספירציה ענקית שמנווטת את כל ארהא"ב (ווט"ף עם הר"ת האלה?!) הגדולה והחזקה, על הפיכה מטורפת, על עם שלם שמגלה שעבדו עליו שנים - והוא לא עשה עם זה כלום.

*פתאום* מגלים שניקול, שהפגינה עד כה רצונות וכוח משלה, היא רק שליחה. וכל האוויר יוצא מהבלון, ולא ברור לך לאיפה. פתאום צצה המועצה הזו שמפעילה אותה, שמניעיה לא מוסברים כי אחרי שניה ורבע הם מחוסלים כולם. גולץ, מנהיג הבריונים, לא ברור כ"כ מה הוא רוצה. ואז מגלים שהוא מפעיל את ניקול (ווט"ף?) למרות שהוא מסעיר את העולם נגדה והיא שונאת אותו. ואז גם הוא מת בלי להסביר לנו כלום. ואז מתגלה מי שמורד בקונספירציה, וגם הוא מת לפני שאנחנו מספיקים להבין מה הוא רצה ולמה. ומחוסל הסיפור של הרובוטים בלי להסביר לנו במילה מה היה שם, איך העם לא שם לב, איך העם לא שם לב לניקול מלבד יחידי סגולה.
הוא הביא לסיפור שלו את ראש ממשלת ישראל ולא עשה איתו כלום (בשביל מה? סצינה אחת חסרת פואנטה). הוא הביא את פאקינג הרמן גרינג ולא עשה איתו כלום (בערך שתי סצינות בלי פואנטה, כי בסוף גם הוא מת, בלי שממש הוסבר בשביל מה הביאו אותו לעתיד). לוק המשוגע והמיסתורי בעל סוכנויות החלליות? לא עשה כמעט כלום. קו העלילה של אנשי אולפן ההקלטות? נשאר ברקע כל הזמן ולא מגיע לשום פואנטה. קו העלילה של נגני הכדים? מוביל את העלילה והם נעלמים לפני שהסיפור נגמר, בלי ממש לעשות משהו. קו העלילה של האחים שעובדים במפעלים? גם הם הובילו קצת, ולא יצא מזה כלום. ג'ולי, אשתו של אחד מהם שעברה לשני? בלי פואנטה. כל הלסתנים האלה? בלי פואנטה ממשית. קונגרוסיאן הפסנתרן? בלי פואנטה. פאקינג מכונת זמן שעובדת? בלי פואנטה ממשית. ניקול? בלי פואנטה ממשית. סיום הסיפור? בלי פואנטה ממשית.

הפעם אני אפילו לא יכול להאשים את ה"אחורה" של הכריכה, כי הקפדתי לא לקרוא אותה לפני הקריאה. אז לא היו לי ציפיות מוגזמות. היו לי ציפיות לסיפור נורמלי, שכולל פוליטיקה, מעצם היותו עוסק בבית הלבן. אבל כנראה שטעיתי.
אז כן, "שומדבר אינו כפי שהוא נראה". אוקיי, הבנתי. אבל חייב להיות משהו מעבר לרובד הפק"די הזה, משהו, סיפור עם פואנטה כלשהי. ההסבר היחיד שלי הוא שהכוונה היתה ליצור דיסאוריינטציה כללית של הקורא בעולם שמתואר. בלי שום פואנטה, רק פסיכדליה מטורפת, כמו שפק"ד כנראה אהב. אז הוא הצליח. גם בספר הזה אני לא מבין מה הוא רצה ממני. יכול להיות שהבעיה היא אצלי, בהחלט יכול להיות. אני לא יודע לקרוא את דיק.
ועכשיו אני גם מפחד לחזור לקרוא את "בלייד ראנר", מחשש שאני אגלה בו את אותו בלגאן מטורף. אולי כשהייתי צעיר לא שמתי לב לזה. לא יודע.



עוד חוליה בשרשרת אכזבות הקריאה הארוכה מדי. נראה לי שבשבוע הבא אתחיל מחדש את ההוביט לקראת הסרט בדצמבר. עבר בערך עשור מאז שקראתי אותו. מקווה ששם לא יהיו לי הפתעות שליליות.

 

[pix37]

צפה לאכזבה מההוביט

לטעמי הוא התיישן לא טוב.

עם שר הטבעות היה אחד המקרים הנדירים שהסרטים היו מוצלחים יותר מהספרים - הדברים נכונים על אחת כמה וכמה לעניין ההוביט - אשר מלכתחילה נכתב כספר ילדים נחמד - והלך וטפח הרבה מעבר למשקלו האמיתי.

 

[הסרטן ששיחק עם הים]

Winds of Change אנתולוגייה של אסימוב

עד כה נחמד, אבל טרחני למדי.

 

[באפי סאמרס]

דרזדן 9.

בין 8 ל-9 קראתי את Fear of Flying (אריקה יונג, לא ז'אנרי) ואת Insurgent (ורוניקה רות', השני בסדרת Divergent)... וחזרתי להארי.

 

[Boojie]

אווו, קטעים, גם אני בדיוק התחלתי את 9.

 

[באפי סאמרס]

תוך התעמקות ב-9, גיליתי שמס' 14 (cold days)

נמכר בהנחה באמזון בחנות קינדל האמריקאית - $5.69, אז שריינתי לי אותו לעתיד...

 

[avivs]

זה נחמד שיש

מדי פעם ירידות מחירים כאלה.