מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[avivs]

מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

תתלבשו חם

 

[pix37]

fuzzy nation - אומה צמרירית - סקאלזי

פשוט ספר נפלא, קריא מאוד, כתוב נפלא, מעלה שאלות מעניינות.הספר הוא מעין שילוב של מערבון ודרמת בית משפט אשר את שני החלקים עושה נהדר.

אחרי המסעות האין סופיים של המעבר ושל תריסר - פשוט הייתי צריך משהו קליל וקריא יותר והספר הזה עושה את העבודה נפלא.
הדמויות ברובן עגולות ומוצלחות ואפשר להבין את המניעים שלהם ואת דרכי הפעולה שלהם.

הוא פשוט ממתין להפוך לסרט / מיני סדרה.

ונקודה נוספת מעניינת - הספר הוא גרסה מחודשת לספר קלאסי משנות החמישים (LITTLE FUZZY) וזה קונספט מעניין במיוחד של כתיבה מחדש של ספרים כך שיתאימו גם למציאות שהשתנתה. כמו שעושים גרסה מחודשת לסרט - כך גם לספר.

אני חושב שמכל הקלאסיקות זו שהיא צריכה כתיבה מחדש היא "עריצה היא הלבנה" של היינלין.

 

[pix37]

Bettet than LIFE - red dwarf2

ספר ההמשך של RED DWARF אשר גם הוא נכתב בידי גרנט ניילור.

הומור בריטי אדיר לחובבי הז'אנר - הרבה יותר קיצוני מהמדריך או פראצ'ט, סוג של הומור סטודנטים שיודעים המון אבל הם שיכורים מהתחת (מי שראה את הסדרה מבין על מה אני מדבר אך הספרים קיצוניים הרבה יותר). לא הכל מושלם - הכתיבה לפעמים מגומגמת והמחבר לפעמים בוחר בפתרונות קלים מידי - אבל סך הכל זו סדרת ספרים נהדרת אשר משום מה לא זוכה בישראל להכרה המגיעה לה בזכות.

הספר הנוכחי מתחיל בנקודה בה נגמר הקודם כאשר כל הגיבורים מצויים בתוך משחק המחשב המחובר ישר לתת מודע שלהם אשר הופך אותם לגיבורי העולם המושלם של כל אחד על פי רצונותיו הכמוסים ביותר - המשחק ממנו תמיד אפשר לצאת אבל אף אחד אף פעם לא רוצה.

 

[dingaleboom]

Twelve

ההמשך לPASSAGE. אני מאוד נהניתי מהספר הראשון ועברתי מיד לשני (כמה כיף לקרוא בקינדל, ולקבל מיידית את הספר למכשיר).

 

[pix37]

הוא הרבה יותר טוב מהמעבר

מורכב יותר, קריא יותר, דמויות מעניינות יותר (כל מיני הערות שוליים בספר הראשון מקבלות פתאום נפח ומשמעות)

 

[dingaleboom]

הראשון היה ממש טוב

אז אם השני עוד יותר טוב, אז בכלל אני אשמח לסיים את השנה בספר כזה.

 

[Zarniwoop]

Year Zero - Rob Reid

ספר שבו חייזרים מגלים שהמוזיקה של כדה"א היא הכי טובה ביקום וכתוצאה הם חייבים לנו כמויות אדירות של כסף על השימוש במוזיקה.
התחיל משעשע, נראה לאן זה מוביל.

 

[MonicaF]

עורבני חקיין - משחקי הרעב

לצד עוד כמה ספרים...
איך זה ששלושת הספרים מונים כל אחד 350 עמודים בדיוק? טוב נו, הראשון אני לא זוכרת במדויק אם 350, אבל השני והשלישי כן.
אני מאד נהנית מהמתח של הספרים האלה.

 

[MxIxAx]

המשחק של אנדר באנגלית

עבר יותר מדי זמן מאז שקראתי אותו, הסרט לא מזיק ולא מועיל

 

[הסרטן ששיחק עם הים]

Marvel Comics - The Untold Story

 

[MxIxAx]

אני רוצה לשמוע על הסיפור הזה

 

[is00]

מסיים את "סבריאל" של גארת' ניקס.

סביר, אבל לא משהו שיהיה לי רצון לקרוא שוב בעתיד.
אגב הספר נחשב "ספר נוער"?

 

[חתול השיממון]

כן, הוא באמת בינוני לכל היותר

אני הייתי סופרת אותו כנוער. הגיבורה היא נערה והתכנים נעריים יחסית. הוא גם במדף הנוער בספריה שלנו.
מכירים את זה שאתם משתמשים יותר מדי במילה ואז אתם כאילו מתחילים להרגיש שהיא לא הגיונית לכם פתאום? כאילו, נוער? מה זה נוער?

 

[הלדין]

רשמיי על המעבר

סיימתי את המעבר מאת ג'סטין קרונין ואני מבין יותר למה הוא נחשב לכזו יצירת מופת. די אהבתי את דמותו של פיטר פישר הטכנאי ופחות או יותר תיעבתי את מאוסמי פאטאל הבכיינית. הסופר בהחלט מתכתב עם "אבודים" - הסצנה בה הדמויות מבינות את גילה של איימי לאחר שהן בודקות את המשדר שלה הזכירה לי סצנה דומה בפרק השני של העונה הראשונה בהקשר שונה. אני חושב שהספר נכנס לקטיגורית הפנטסיה מרגע שהסופר החליט להתייחס לנשמות כמשהו שקיים במציאות. אגב, לדעתי, הנגיפיים הזכירו לי יותר זומבים מבחינת התנהגות ודרכי ההתמודדות של הדמויות איתם. כל הקטע עם האחות לייסי לא יכל להתקיים בספר ערפדים אמיתי - ג'ונאס ליר היה נעשה למזין שלה - ואלישיה הייתה צריכה למות לפי החוקים שלהם או לפחות לעבור תקופת צינון לפני שהם מתחילים לבטוח בה שוב. למה בבקוק חיסל את המושבה? למרות שזה יוצר סוף טוב, זה לא מתיישב עם הלוגיקה שלו. הוא יודע שהוא צריך לשמור על אוכלוסיית האדם לרדת מתחת לסף מסוים כדי שיהיה לו ממה להתקיים. זו הסיבה שהוא יצר את הייבן. אין לו סיבה של ממש להשמיד את המושבה כל עוד היא מספקת לו בשר לנגיפיים שלו.

 

[avivs]

הרבה ספויילרים מעליי

בבקשה לשים לב

 

[subatoi]

ממשיך עם "גר בארץ נכריה".

 

[מיכאל ג]

ספר נייר! State of the Art של איאן בנקס

אחד מהספרים האחרונים בספריה שלי שעוד לא קראתי. חוץ ממנו יש לי עוד את "הסתברות לבנה" וספר בשם Interface שניל סטיבנסון כתב עם עוד מישהו (נדמה לי דוד שלו או שמהו כזה) תחת שם עט משותף.

 

[Boojie]

נייר? מה זה הדבר המוזר הזה שאתה מדבר עליו?

אנא הסבר, כי אני לא בטוחה שאני מבינה את הרעיון. ספר... מנייר? איך זה עובד בדיוק? איך מכבים ומדליקים אותו? איך הוא מציג את המילים אם אין לו e-ink? איך הוא פועל אם אין לו סוללה?

 

[מיכאל ג]

צחוק צחוק אבל

את יודעת כמה פעמים במהלך הקריאה האצבע שלי היתה באמצע הדרך ללחוץ על מילה שאני לא בטוח במשמעות שלה?
שלא לדבר על זה שבלי תאורה פנימית פתאום אני צריך לכוון את מנורת הקריאה הלא ממש מתכווננת שיש לי ליד המיטה כדי שאיכשהו תאיר את הדף. וצריך להחזיק את הספר פתוח - שזה אומר להוציא! את היד! מהשמיכה! בקור!!
ואפילו לא היתה לי סימניה זמינה אבל גיליתי שאיכשהו אני זוכר בע"פ את מספרי הדפים בהם עצרתי.

 

[Boojie]

בפעמים המעטות שיוצא לי לקרוא ספר נייר

אני ממש מצחיקה את עצמי כשפתאום אני תופסת את עצמי מנסה ללחוץ על העברת דף ולא מוצאת את הכפתור, או הכי מצחיק - כשאני מחליטה להפסיק לקרוא האצבע שלי אוטומטית מחפשת את כפתור הכיבוי איפה שהוא אמור להיות - והוא לא שם! איך אפשר לקרוא ספר שאי אפשר לכבות?