מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[avivs]

מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

 

[is00]

"סנדמן" - ניל גיימן.

 

[MonicaF]

אני עדיין עם עורבני חקיין

קראתי חצי. לצערי לא היה זמן לקרוא יותר מדי השבוע. כל יום הגעתי הביתה מאוחר, עייפה.
אחרי עורבני חקיין אני מתלבשת על הספר "מחיר האלטרואיזם". לא ספר ז'אנרי, אבל הוא מערבב פילוסופיה ומדע ואני מתה על זה.

 

[MonicaF]

סיימתי אתמול בבוקר את הספר

אני עדיין מעכלת אותו.
אהבתי פחות מהשניים הראשונים.
אשמח לדבר עליו עם מי שקרא.

 

[רונגי]

Monster - A Lee Martinez

יש לו משהו עם סוף העולם ואנשים תמימים שלא יודעים שהם ממלאים תפקידי מפתח ביקום, אבל הדמויות הראשיות ציניות, לאחד יש חברה מהגהנום (לא כהגדרה אלא כמקום מגורים), אשת חתולים תמהונית שאחד החתולים שלה יורק אש, טרולים, דרקונים ושאר יצורים מסטיים - משעשע ומעביר את הזמן בכיף.

 

[מיכאל ג]

משעשע ומעביר את הזמן בכיף - בדיוק מה שחיפשתי

הזמנתי את גרסת האודיו באודיבל. אשמע את זה בשבוע הקרוב. תודה על ההמלצה!

 

[רונגי]

אין בעד מה

יש לו כמה ספרים קלילים ומשעשעים - אם תרצה עוד המלצות.

 

[חתול השיממון]

"אשת חתולים תמהונית שאחד החתולים שלה יורק אש"

אעאעאעאע אני מופיעה בספר! חלומי להתפרסם ולהיות מפורסמת התגשם סוף-סוף!
(טוב, החתול שלי לא בדיוק יורק אש, הוא פשוט יורק. אבל זה כאילו ממש-ממש קרוב!)

 

[Arthur Dent]

כזה:

http://www.metacafe.com/watch/4469539/web_vet_shrub/

 

[תמר 0]

מרוצי העקרב

אני בערך באמצע.

עד עכשיו אני די מרוצה. בניגוד לספרי נוער אחרים שקראתי לאחרונה, אני לא מרגישה שהסיפור נופל לתבניות שחוקות. הוא כן מזכיר לי קצת את אקדמיה לנסיכות, אבל בקטע מוצלח (ואקדמיה לנסיכות הוא אחד מספרי הנוער שהכי אהבתי בשנים האחרונות): בניית עולם עדינה ואמינה, דמויות עגולות ומערכות יחסים מעניינות. את הרומנטיקה של מרוצי העקרב הייתי מעדנת אפילו יותר, אבל זו רק אני, כנראה... בכל זאת זה יותר עדין ומרומז ממה שאופייני עכשיו בז'אנר. והעובדה הכי מרעננת היא שזה ספר סטנד-אלון ולא חלק ראשון מטרילוגיה. זה כנראה הולך יד ביד עם בניית העולם העדינה, אבל זו עדיין בחירה מוצלחת - לא למרוח איפה שאין טעם.

 

[חתול השיממון]

מסכימה עם כל מילה

הרומנטיקה באמת קצת מיותרת אבל לא ברמה שהפריעה לי (ואם זה לא הפריע לי, שונאת הרומנטיקה המושבעת, שכשכולם תומכים בנישואי חד-מיניים, מציעה שבמקום זה פשוט יאסרו גם את נישואי הסטרייטים ... זה לא אמור להפריע לאף אחד^^). ואם את מצליחה לעבור את הסוף בלי להזיל דמעה (או לפחות קצת נזלת) יש לך לב מאדמנטיום.

 

[תמר 0]

אני דווקא מחשיבה את עצמי לרומנטיקנית

אני פשוט אוהבת את הרומטיקה שלי מעודנת, או מעורבת בהומור. רומנטיקה שלוקחת את עצמה ברצינות תהומית אני לא סובלת.
דומגאות:
מעודנת: הטירה הנעה תהיה הדוגמה הקלאסית, אבל גם טרילוגית המצפן הזהוב, החור שברעש, אקדמיה לנסיכות.
מעורבת בהומור: כמעט כל הספרים של ג'יין אוסטן, הארי פוטר.
רצינות תהומית: ג'יין אייר, אנקת גבהים, דמדומים, פרש הברונזה.

ולגבי הוזלת דמעות: אני חושבת שנקשרתי מספיק לדמויות כדי להוציא ממני הגבה רגשית הולמת. אבל עוד נראה ממה עשוי הלב שלי (כי לפי צעצוע של סיפור 3 אין לי לב בכלל, אבל לפי אשמת הכוכבים הוא עוד שם ופועם...)

 

[חתול השיממון]

לפי ההגדרה שלך גם אני יוצאת רומנטיקנית

אהבתי בערך את כל מה שאת אהבת, ה"פ והטירה הנעה והמצפן הזהוב וכל השאר (את החור שברעש לא הצלחתי לקרוא כי לא סבלתי את השפה/סגנון, אז עוד לא הגעתי לרומנטיקה בכלל, אלא אם כן מחשיבים תנין ענקי שמתנפל עלייך ונושך אותך כהבעת תשוקה). אני חושבת שהעניין הוא לא עידון והומור, אלא מציאותיות. הטירה הנעה למשל - חוץ מכל העניין שהסיפור מתרחש בעולם דמיוני, הוא מציאותי להחריד. גם הארי פוטר (חוץ מהקטע של אחרי 19 שנה) והמצפן הזהוב (חיי האהבה של מארי הם התגלמות המציאות).
אבל אשמת הכוכבים?! זה כמו דמדומים עם חולי סרטן. והם אפילו לא חולים כמו שצריך (אם הסופר החליט לתת לגיבורה שלו סרטן ריאות ולגרום לה קוצר נשימה אחרי שני צעדים וחצי, הוא היה צריך לדעת שהיא לא תהיה מסוגלת להזדיין בלי מכונת הנשמה!) בשומרת אחותי היה קטע קצר שבו קייט מתאהבת בחולה סרטן אחר. ככה, אם כבר, היו אמורים לעשות את זה.
וכל הקטע הזה של "אני נראית כמו נטלי פורטמן, הוא נראה כמו ג'סטין ביבר, מרגע שראינו זה את זו ידענו שנועדנו לחיות ביחד לנצח, מעתה והלאה כל פעם שאנחנו יחד הוא מצטט לי שירה ואומר לי כמה שאני יפה והצרצרים מנגנים לנו מוצרט ובשמיים יש עננים ורודים בטעם מרשמלו (ולפעמים אני גם חולה והוא יושב ליד מיטתי ומזיל דמעות, ולפעמים גם להפך)" - זה פשוט לא.
אנשים אמיתיים מתחילים מ"הייתי רוצה לראות את הבולבול שלו" לפני שהם עוברים ל"הייתי רוצה להתחתן איתו חתונה קתולית", ואחר-כך, הם לפעמים מתעצבנים או משתעממים או בוגדים, ובעיקר-בעיקר מתחרטים ומתאהבים באנשים אחרים. וגם ברגעים שאתה מרגיש שהם מושלמים, *העולם* לא מושלם. זה שאתה מאוהב בסיפור לא אומר שמרגע זה ואילך השיער שלך אף פעם לא יראה נורא ובן הזוג שלך אף פעם לא יגיד לך שתקועה לך פטרוזיליה בין השיניים!
אני אוהבת את הפנטזיה שלי בקטע של פיות מרושעות וחתולים מדברים, לא בקטע של "דברים רגילים קורים ממש לא כמו בחיים האמיתיים".
ואני עדיין חושבת שהממשלה צריכה לבטל את החתונות. כל הכסף הטוב שמתבזבז עליהן.

 

[avivs]

 

[Zarniwoop]

The Bonehunters.

נמצא בשליש הספר, בפרק של התקיפה על יגאטאן. בינתיים ממש לעניין.

 

[חתול השיממון]

אני עצבנית.

הבטיחו לי, שחור על גבי מודפס, בעמוד האחרון של כל אחד מהספרים הקודמים (בהתאמה), ש(לפחות) בית האדס וביטרבלו יצאו בחנוכה. היום הייתי בצומת ספרים אחרי חודשיים אולי שכף רגלי לא דרכה שם, ולא רק שאין שום זכר לספרים האלה, לא ראיתי שיצא משהו ראוי וחדש אחר. טוב, חנוכה עברה מזמן, תכף נובוי גוד, אנשים קונים מתנות לילדים/נכדים שלהם וזה, בדיוק הזמן המושלם להוציא ספרי נוער חדשים ומבוקשים...וכלום. הם אשכרה העבירו כמה ספרים ממש ישנים (כמו בן נפטון! נעלי בלט, שקראתי לפני 10 שנים אולי!) למדף הקדמי מרוב שהוא מעלה עובש ואבק. הוצאות הספרים כאילו ממש לא רוצות לעשות כסף, דוקא?
לא מבינה את זה.
ואם כל הספרים האלה יצאו בסוף בתקופת המבחנים אני ממש אכעס.

 

[frizzly]

רייצ'ל מורגן

התחלתי באודיו ולא נהניתי בכלל
שניה לפני שנטשתי עברתי לקינדל וזה פתאום הפך להיות לא רע, אפילו מעניין. מסתבר שלשמוע ולקרוא לא מפעיל את אותם תאים במח

אז אני בספר 5 של מורגן, רק שאין לי הרבה זמן לקרוא אז זה זז לאט (בניגוד לאודיו שיש לי לפחות שעה וחצי ביום של נסיעות)

 

[MxIxAx]

עכשיו שסיימתי את המשחק של אנדר:

אני יוצא לדרך חדשה לגמרי ששאבתי מהמגזין האהוב SFX, לספר קוראים The Last Man Standing, הוא נכתב על ידי סופר איטלקי בשם Davide Longo
באופן שטחי הספר עוסק בעתיד הקרוב בשנת 2025 בחברה שעוברת משבר כלכלי מעמדי, והנושא הזה מאוד קרוב לליבי

קריאה נעימה לכולם, אני מתחיל מחר מחדש

 

[הסרטן ששיחק עם הים]

על הנוחות / ארנה קזין

לא ז'אנרי
לא פרוזה

 

[subatoi]

עדיין עם "גר בארץ נכריה".