מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[avivs]

מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

 

[Bookish]

The Lives of Tao-Wesley Chu

סיימתי אותו לא מזמן. ספר אקשן-ריגול-מדע-בדיוני על גזע חייזרי בשם קוואזינג שהתרסק על כדור הארץ מתישהו לפני שהאדם הראשון הלך על האדמה, ומאז הם חיים כטפילים בתודעה של יצורים מארחים. איפשהו בדרך הם עברו לבני אדם והתחילו להשפיע עליהם בכדי לקדם את האנושות מכל הבחינות-צבאית, מדעית..., כשמטרת העל שלהם היא לגרום להתפתחות כזו שתאפשר להם לחזור לכוכב הבית שלהם (או משהו כזה). עם השנים החלה מלחמת אזרחים בין שני זרמים של החייזרים כשהמחלוקת היא בנוגע ליחס שלהם לבני האדם. החייזר בן בליוני השנים, טאו, נאלץ לאחר מות המארח שלו לברוח לתודעה של מארח חדש. בלית ברירה הוא נופל על רואן טאן, טכנאי מחשבים מיואש ועצלן עם עודף משקל וחוסר ביטחון עצמי. לאור העובדה שטאו יכול לעזוב את רואן רק עם מותו (של רואן), הם מתחילים בתכנית אימונים והכשרה שאמורה להפוך את רואן לסוכן חשאי בשירות הקוואזינג.
הספר הרגיש לי טיפה ארוך מידי.ספרים מבוססי אקשן וריגול הם גם לא בדיוק כוס התה שלי, אבל הספר חמוד מאד, כיפי וקריא.
עכשיו עברתי לEarth Girl של ג'אנט אדוארדס, ספר מדע בדיוני לנוער. כ750 שנה לעתיד, האנושות גילתה וביססה יכולת לעבור בין עולמות. כדור הארץ מאוכלס ע"י "נכים" שמשום מה לא יכולים לחיות על עולם אחר. ג'ארה בת ה17 היא אחת מהם-מערכת החיסון שלה לא יכולה להתמודד עם מקום שאינו כדור הארץ. יש לה הרבה מרירות מצטברת בעניין, גם מאחר והיא לכודה בכדור הארץ וגם מכיוון שכל מי שגר בעולמות האחרים מתייחס לתושבי כדור הארץ כמזוהמים ונחותים (ומכנים אותם apes ושלל שמות נוספים). היא מנתבת הכל לתכנית זדונית-להירשם לקולג' של סטודנטים מעולמות אחרים, להתחזות לאחת מהם, להוכיח שהיא יותר טובה מכולם ואז להצביע עליהם, לצחקק "מווהאהאהא!!" ולהראות לכולם שהיא צדקה כל הזמן.
כרגע העלילה היא של שיעורי הארכיאולוגיה בקולג' העתידני הזה. ג'ארה היא גיקית של היסטוריה והעלילה עוסקת בחפירות ארכיאולוגיות, במסגרת קורסים, בניו יורק החרבה. העלילה מסופרת בגוף ראשון מפי ג'ארה, וחוץ מתיאור הדמות שלה (שמלבד האגרסיות והמרירות היא די מושלמת בכל מה שהיא עושה, אבל בינתיים זה לא הגיע לרמת המעצבן) הדמויות האחרות בינתיים די שטחיות, אבל מביקורות הבנתי שהעובדה הזו הולכת להשתנות בהמשך הספר. חוץ מזה יש הרבה info dumps קצת מעיקים אבל בינתיים הספר נחמד מאד וחוץ מהפסבדו-מדע הוא די קליל. שני דברים ראויים לציון, לפחות נכון לעמוד 100 בספר-1. גיבורת הספר הולכת לקולג'-ועיקר העלילה הוא הלימודים!! שינוי מרענן אחרי בערך כל ספר שעוסק בבית-ספר או קולג', שבו נראה שאף אחד לא לומד וכולם עסוקים באינטריגות רומנטיות [נקודה לרעה: בינתיים ג'ארה לא למדה שום דבר חדש. נראה שהיא יודעת הכל]. 2. לפחות בינתיים אין שום עלילת צריך-להציל-את-העולם. הסיפור תופס נפח די קטן בעולם החדש שהספר מציג (למרות שהinfo dumps שהזכרתי נותנים הרבהההה מאד מידע מסביב) וזה מוצא חן בעיני בינתיים (בתקווה שאם העלילה תמשיך כך, שלא יהיה משעמם מדי).

 

[ניימן3]

בדיוק קראתי היום ביקורת על ספר ההמשך שלו: The deaths of Tao

מקריות משעשעת, כי לפני זה בכלל לא שמעתי על הסדרה.

מפתה לבדוק אותו מתישהו..

 

[ניימן3]

סנאף - טרי פראצ'ט

הספר ה - 39 בסדרת עולם הדיסק.

החלטתי לקרוא אותו כי הוא קיבל הרבה יותר "באז" משאר ספרי עולם הדיסק של השנים האחרונות.

בדיעבד, אני חושב שהסיבה לכך היא שהוא מוציא את עולם הדיסק ל"כפר". או במילים אחרות: את המפקח וויימס לחופשה כפרית. מהר מאד זה מתפתח לתעלומת רצח כפרי קצת מטורללת.

יש בעולם הדיסק ספרים שהם יצירת מופת ("אלים קטנים"). אבל רוב הספרים שקראתי, ומדובר באיזה 15, התהדרו בהומור חביב, אבחנות קטנות ועלילה לא באמת מעניינת. סנאף ממשיך בדיוק את הקו הזה. כלומר, התעלומה לא רלוונטית, אבל כל מה שסביבה די חביב. עולם הדיסק קלאסי.

 

[agamkedem]

סיימתי אתמול את "בטרם עלותם לגרדום"

אני מתלבט אם להתחיל את הסיום של "החוק הראשון" או את ההמשך של "הבטחה של דם".

 

[clouds11]

מוזר..פיליפ דיק האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות ?

למה מוזר ?
את האנדרואידים גמרתי שלשום והתחלתי ספר חדש "נטופיה" של יסמין לוי וגל מור
והנה דוקא היום מופיעה כתבה על פיליפ דיק ב-NRG (מדור תרבות המחבר אשל אייל )ומסתבר שנטופיה לוקחת רעיונות מהספרים של פיליפ דיק (בעקר מספר שגמרו לתרגם ויופיע בקרוב)
כמו הרעיון על ידוען שיום אחד נעלם מהרשת והתוצאה היא שאף אחד לא מכיר אותו והוא נהפך לאדם בלתי מזוהה.
כידוע "האם אנדרואידים חולמים.." שימש השראה לסרט בלייד ראנר אבל לאחר שקראתי את "האם אנדרואידים.."
מסתבר שאין קשר בין הספר לסרט ..וכמה אופיני לדיק ..בשיא הספר יש לגיבור התגלות של ישות מסתורית
בשם מרסר אשר מראה לו כיצד לחסל את האנדרואידים.
בסוף הספר יש 2 דפים של עמנואל לוטם המתרגם אשר מצביע על דברים שמתרחשים בספר אבל אינם מוסברים
למשל למה האנדרואידים עוזבים את מאדים ומגיעים לכדור הארץ הגווע ולמה האנדרואידית הורגת את העז
של ריק דאקרד הגיבור
לגבי למה האנדרואידים עוזבים את מאדים ?בסרט בלייד ראנר ישנו הסבר שאומר שהם מגיעים לכדור הארץ
כדי שהתאגיד המיצר אנדרואידים והנמצא על כדור הארץ יאריך להם את החיים אשר כידוע נקצבים ל-5 שנים
סך הכל "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות" בינוני ומוזר ראוי לקריאה רק לאחר שקוראים על הסופר

 

[Y. Welis]

הסרט היה קרוב יותר לספר בטיוטה הראשונה

אבל שוכתב לעומק.
&nbsp
רוב הסרטים לפי דיק לקחו אלמנטים בודדים מהמקור, ולדעתי בצדק כי ספריו אינם חומר מתאים לסרטים (ויעידו האנשים שיצאו באמצע ההקרנה [בסנימטק!] של 'סורק אפילה' המצוייר/מצולם, שהוא הנאמן ביותר למקור שנעשה עד כה).
&nbsp
על מרסר ומשמעותו (הפאן-דיק-ית) כתב כאן מאיר יגר,
http://www.haayal.co.il/story_1962
והמשך - http://www.haayal.co.il/story_1969
&nbsp
ונזכיר 2 מאמרים משלו על דיק באתר האגודה -
http://www.sf-f.org.il/story_426
http://www.sf-f.org.il/story_697
&nbsp
שווה לקרוא - יגר היה מרתק.

 

[clouds11]

תודה רבה ..מאוד מענין

כעת ברור לי למה פיליפ דיק הסופר לקח סמים מכל הסוגים והמינים
הוא רצה לגלות את המיסטורין של הנפש ועשה על עצמו נסיונות
נראה שניסה להתמודד עם הבעיה הפסיכופיזית (הקשר בין הגוף שהוא מכונה אנדרואידית לבין הנפש
מה שנקרא אצל לייבוביץ בעל הגוף..שזה מושג בסיסי לכל קיום אנושי ולא ניתן להסבירו)
החוש השישי שיש אנשים המאמינים בקיומו (למשל התחושה שמישהו מסתכל עליך ונועץ בך מבטים מאחור)
מוסבר על ידי מושג שנקרא תודעה קולקטיבית שזה מקביל לרשת המחשבות בנטופיה וגם אצל פיליפ דיק
קיים משהו דומה
תודה רבה

 

[subatoi]

אני תמיד אתהה לגבי

תחנת המשטרה ההיא באמצע הסיפור שמסתבר שהיא שורצת אנדרואידים, והספר עובר על זה בשתיקה, כאילו זה נורמלי.

אני צריך לקרוא אותו שוב, הרבה זמן לא קראתי אותו.

 

[Y. Welis]

או התיאור התמוה של המזכירה/פקידת קבלה

אבל זה דיק - לא מעניין אותו הסיפור או הדמויות והרקע שלהן, אלא הקונספירציה הענקית שמעל הכל, האשליה הכללית.

 

[avivs]

שני דברים

ספר לא ז׳אנרי - the german. מעין ספר מתח בעיירה קטנה בארה״ב בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא לא ארוך, אבל מרגיש ארוך.
&nbsp
קומיקס - chew. סיימתי את הכרך הראשון. מגניב ומטופש.
&nbsp
כנראה אתחיל עכשיו את הקומיקס טרנסמטרופוליטן.

 

[מירטל נקודה]

משחקי הכס- קריאה חוזרת

שלשית בשביל למצוא רמזים מעניינים, בינתיים שמים לב להרבה דברים שלא שמנו לב אליהם בקריאה ראשונה.

 

[agamkedem]

קראתי כמה פרקים מהספר הראשון אתמול.

בפרק שבו נד מתכנן את החזרה שלו לווינטרפל ממעלה-מלך (אחרי העימות עם רוברט סביב ההתנקשות בדאינריז), הוא אומר משהו בסגנון של "יש סודות כמוסים שאתה לא יכול לחלוק אפילו לא עם האנשים הקרובים אלייך ביותר". אני חושב שהשתכנעתי סופית ב R+L=J.

 

[J e n i e]

קריאה חוזרת של חלק מסדרת המוסד

רק את אלו שיש לי בבית - המוסד והאימפריה והמוסד השני.

אני חושבת לקנות בגרסה אלקטרונית את תחילת הסדרה, אבל עושה רושם שאין את foundation לקינדל.

 

[מיכאל ג]

סיימתי את הגרוסמן החדש ואת rasinig stony mayhall

החדש של גרוסמן קצר למדי ודי מדכא למרות שהוא על סטנדאפיסט (ולא ממש אמין שמה שקורה בסר הוא מופע סטנדאפ, אבל נסלח לגרוסמן). הוא מתחיל בהווה אבל רוב הספר הוא פלאשבאק ארוך לעבר (שהסטנדאפיסט מספר לקהל תוך כדי הופעה אחת), ולי זה לא ממש בא טוב, נמאס לי שסופרים "בורחים" מההווה לשנות החמישים ששים שבעים, כאילו יש משהו בהווה שלנו שהוא אנטי לספרות, כאילו אי אפשר לכתוב משהו משמעותי על דמויות שבמקרה גם יש להן סלולרי. אבל זה כתוב מעניין. לא מדהים, לא נורא.

Raising Stony Mayhall הוא ספר הזומבים של דריל גרגורי, שנכתב מזווית של זומבי. כתוב מרתק - בגדול הוא על ילד זומבי שאומץ ע"י משפחה שמסתירה אותו מהשלטונות (בעולם של הספר צמאון הדם והטרוף של הזומבים זה שדבר שעובר אחרי בערך יממה ואז הם נהיים שלווים ואינטיליגנטים, אבל השלטונות עדיין מחסלים אותם בלי היסוס). היתה לי רק בעיה אחת, הספר מעלה את שאלת ה"מה גרם למגפת הזומבים ואיך זה אפשרי" - מדבר עלה זה המון, ובסוף אין שום פתרון ברור.

אני עדיין ממשיך עם אקופרקסיה של פיטר וואטס אבל הוא ממש מאכזב - כמעט בלתי קריא. המון מלל ומעט מאוד קורה.

 

[דיאנה1]

תודה על הדיווח על הספר של גרוסמן

נשמע שהוא יכול לחכות לאיזה מבצע ולא צריך למהר ולקנות במחיר המלא.

 

[Boojie]

לדאריל גרגורי יש מין קטע כזה

עם הסברים שלא באמת מסבירים שום דבר וסופים שלא ממש סגורים, כשהפיתרון הוא אי-שם, בידי כוחות מסתוריים וגדולים מאיתנו שלעולם לא נבין עד הסוף. בפנדמוניום זה "ארכיטיפים", באלף-בית של השטן זה "חייזרים" ובסטוני מייהול זה... הממ... מה שזה לא יהיה הדבר הזה שמאפשר להנפיש את ערמת החלקים החומריים שמהווה זומבי (או אפילו את היעדרה).
מלבד המאפיין הקטן והטורדני (לטעמי) הזה אני ממש אוהבת את הספרים שלו.

 

[מיכאל ג]

אין לי בעיה עם הסברים כלליים

אבל בסטוני מייהול לא היה הסבר כלל, שעדיין זה לא היה בעיה אם לא היה טיזינג עצום לכל אורך הספר שמבטיח את ההסבר הנ"ל מתישהו בהמשך.

 

[Boojie]

אם לא העובדה שגרגורי עושה את כל השאר כל כך טוב

הייתי ממש מתעצבנת על ההסברים שלו שלא מסבירים כלום.
טוב, אני גם ככה מתעצבנת עליהם, אבל זה לא מונע ממני להחשיב אותו סופר נהדר.

 

[הייזל]

בדיוק סיימתי את ריצ'ל מורגן האחרון והסופי

ואני אוהבת את הסיום. יש לי עדיין חיוך גדול על הפנים.