מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[avivs]

מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

 

[ריבר סונג]

פרסי ג'קסון החמישי, בעקבות הילדה

בת השבע. אתמול לפני השינה גמרתי את הספר והיא שמה את הראש לידי על הכרית ודיברנו על הספר. אושר.
&nbsp
היא כבר הכינה לנו את הספר הראשון בסדרה הבאה, זו שמתרחשת באותו עולם.

 

[רנדל1]

סיימתי כבר את שני החלקים הראשונים של באר האלוהות

אני ממש נהנה מהספר ולדעתי הוא יותר טוב מהאימפריה האחרונה. לאחר קריאת stellheart כתבתי לפני כמה זמן שאני עדיין לא קראתי ספר של סנדרסון שהוא באמת גדול. עכשיו אני משנה את דעתי, הוא בהחלט יודע לכתוב ספרים כאלה. (מכאן ואילך ייתכנו ספוילרים אפשריים לאימפריה האחרונה ולחצי הראשון של באר האלוהות) הספר הזה הוא קפיצת מדרגה מטורפת מהקודם. בבאר האלוהות האיומים נראים יותר קטנים לעומת אלו שבאימפריה האחרונה, אבל וואו כמה שהם הרבה יותר מרתקים. סטראף ונטור הוא דמות כל כך נבזית ומניאקית, אפילו בקנה מידה של ששאו"ק, והוא פשוט נבל הרבה יותר מוצלח מ-the lord ruler (שכחתי איך קראו לו בעברית, השליט העליון?). הפגישה בין אלנד וסטראף הייתה נקודת פיצוץ בספר שמוציאה את המיטב מכל דמות. אני גם חושב שזה תורם לספר שכמעט כולו מתרחש בעיר אחת (גם בstellheart זה ככה). המצור גורם לאווירה חנוקה וללחץ מכל הצדדים שגורם לעיר להפוך לכבשן שמחכה להתפוצץ. בנוסף הוא מאפשר לאירועים להתבשל באיטיות, כי במצור יש הרבה המתנה, ונותן תירוץ לכך שלות'דל עוד פעם משחקת תפקיד מרכזי בספר. כמובן יש עוד הרבה דברים שמצאו חן בעיני בספר אבל אני כבר יכתוב אותם כשאני יסיים את הספר.
בנוסף אני קראתי כמה סיפור מהקובץ "עשן ומראות" של גיימן. the ewdding present הוא האהוב עלי ממה שקראתי בינתיים אף על פי שהוא מסתתר לו בתוך ההקדמה. chivalry ממש חמוד עם סוף אופטימי. nichoals was היה נחמד אבל ממש לא הביא לי צמרמורת כמו שטענו הרבה אנשים באינטרנט.the price מושלם לאוהבי חתולים אבל לא הצלחתי להבין מה גיימן רצה להגיד פה. don't ask jack הוא אימה גיימנית שכן מצליחה לצמרר.

 

[ניימן3]

אני דווקא הרגשתי בדיוק ההפך.

שבאר האלוהות הוא ירידה ברמה לעומת האימפריה האחרונה. האימפריה האחרונה היה ספר עם עלילה כל כך ברורה, חלקה ומהודקת. פשוט סיפור מרד מושלם, מא' ועד ת'. באר האלוהות התבזר נורא, ולא היה לי ממש ברור במהלך הקריאה מה המטרה של העלילה.

 

[רנדל1]

דווקא העלילה הברורה מא' עד ת' של האימפריה האחרונה

היא חיסרון מבחינתי. כשאני קורא סיפור מרד אני יודע למה לצפות ואני לא מרגיש ריגוש תוך כדי. עלילה ברורה שרוב מהלכה ידוע מההתחלה יכולה מעט לשעמם. אני אהבתי בספר את הירידה לפרטים של סנדרסון על שלטון האימפריה האחרונה ועל החברה המעמדית שנוצרה בתוכו אבל היה חסר שם משהו שמתבל את כל העסק. לדעתי בבאר האלוהות לסנדרסון יש יותר חופש בניווט העלילה וזה מורגש. העלילה הרבה יותר דינמית והסיטואציה המרכזית שנוצרת בספר מרתקת וכל התפתחות בה מפתיעה. יש בספר הרבה יותר קווי עלילה מקודמו שחלקם נפתחו לקראת הספר השלישי ולכן נוצר רושם שהוא מעט מפוזר, אבל לי זה לא כ"כ הפריע מאחר ולא ציפיתי לעלילה מהודקת עם התחלה, אמצע וסוף כי זה ספר אמצעי בטרילוגיה.

 

[D O 7]

בסיכום כללי, אני חושב שהראשון אולי טיפה יותר טוב מהשני

השליש-רבע האחרון של הספר השני מעולה, ובזכות זה לדעתי הוא מצליח ממש להתקרב לרמה של הראשון. השלישי כבר מדהים, במיוחד איך שהוא גורם לך להסתכל בצורה שונה על כל מה שקרה בספר הראשון.

תהנה

 

[ניימן3]

בים האפלה - גרגורי בנפורד

קניתי אותו בחמישה שקלים בדוכן ספרים משומשים באיקון האחרון.

מספרי הגל החדש המד"ב בסבנטיז, כשהמטרה הייתה לספר סיפורים רגישים ולא רק סיפורים טכנולוגיים עם גיבורים אנושיים. רק שכשהסופר לא יודע איך לכתוב בני אדם רגישים ובעיתיים, יוצאים לו בני אדם מעצבנים נורא. וכך יש לנו סיפור first contact שהייחוד העיקרי שלו הן דמויות שאני לא מחבב. לא משהו.

 

[Y. Welis]

בנפורד תמיד היה חלש איתם

אבל בסיפורים קצרים יותר הוא משובח - ואזכיר שוב את newton sleep המצויין שלו, על ביקור ריאליסטי בגיהנום (של דמות מעצבנת מ'נוףזמן').
&nbsp
יש לו עוד אחד מעניין שפורסם בחלקים בפנטסיה 2000 - 'הסדן של יופיטר'.

 

[מיכאל ג]

the peripheral של וויליאם גיבסון - לא מבין מה הולך שם

ספר דחוס וכתוב בצורה מאוד לא סטנדרטית, עם משפטים חתוכים וחלקיים, גם בפרוזה וגם בדיאלוגים. בינתיים אין לי מושג מה הולך שם וזה מקשה עלי לקרוא.

 

[מירטל נקודה]

קראתי כמה ספרים שלא ברור עד כמה הם בז'אנר

נערה עם קעקוע דרקון שהגעיל אותי כל כך מצד אחד, והיה כל כך טרחני מצד שני עד החלטתי לעזוב אותו לקראת הסוף. ורעד, שנראה מזעזע לחתולין.

 

[תמר עדי]

נערה עם קעקוע דרקון לא שייך בכלל ל'אנר והוא ספר נהדר לדעתי

ובכלל כל הטרילוגיה.

 

[מירטל נקודה]

יש טענה שאם הגיבור של הסיפור הוא מארי סו של הסופר.

אז די אפשר להגיד שזו פנטזיה מינית שלו

ועל טעם וריח אנחנו לא נתווכח.

 

[תמר עדי]

קודם כל הלכתי לברר מה אומר במושג "מארי סו" אז תודה על זה

דבר שני, כל הקטע המיני (לא זכור לי שהיה כזה אישיו בספר) הוא שולי ולא חשוב.
אהבתי דווקא את הגיבורה, בעלת תסמונת אספגר, גאונת מחשבים שלוקחת את גורלה בידיה למרות החיים אכזריים אותם היא חוותה. היא לא בוכה ומתלוננת אלא נלחמת בכל הכלים בידיה.
כל הטרילוגיה בסופו של דבר מדברת על ניצול נשים, הפכיתן לשפחות מין ולעיתים עם כיסוי מהחלונות הגבוהים.
לא הבנתי ממה נגעלת בספר, קראתי אותו די מזמן אשמח אם תבהירי למה התכוונת.

 

[מירטל נקודה]

דווקא העובדה שהן כל כך שוליות ולא חשובות מעצימה את ה...

איך נגיד את זה ? המיותרות שלהן. הוא מ***ן את הבוסית הכוסית שלו, אבל זה עדיין לא מונע מהם להיות סופר מקצועיים ולעבוד ביחד, הוא מ***ן את הזקנה הכוסית, אבל כמובן שזה לא ישנה את העלילה המקורית של הסיפור, הוא מ***ן את הבחורה הפסיכית, אבל הם נקשרים אחד לשני בערך באותה מידה. העובדה שזה שולי ולא ממש רלוונטי לעלילה הופכת את זה להרבה יותר צורם. הבת שלו (שמופיעה להבזק קטן בספר) עוד יותר שולית.

ממה גנעלתי בספר ?
1. התיאורים, אבל כאן הם נועדו להיות דוחים.
2. האדרת הקראקרים - יש מעיין תחושה של סגידה לליסבת על זה שהיא מחטטת בפרטים שאמורים להיות חסויים, הצירוף שלה לעיתונאי רק מעצים את זה.
3. חוסר הקשר בין סקס לאהבה, אין לך שום דוגמא של מערכת יחסים נורמלית בספר הזה, כל מערכת יחסים ( מלבד כמובן, זו של הגיבורים הראשיים) מתוארת כחולנית, כלא קשורה רגשית או כלא קיימת.

 

[is00]

מסיים את "מלבד הכלב" של קוני וויליס.

נראה לי שהקריאה השנייה בו פחות מרשימה מהראשונה, אבל בסה"כ היה בסדר גמור, למרות שאני יכול להגיד מהקריאה השנייה שהוא לעיתים קצת שבלוני ומתארך יתר על המידה.

 

[minimalman]

לא ז'אנר - The Wasp Factory

חזק!
לא ידעתי עליו הרבה לפני שהזמנתי אותו חוץ מזה שמדובר בסיפור על נער פסיכופט שמסופר בגוף ראשון. גם לא קראתי שום דבר של בנקס לפני זה , ככה שדי לא היה לי מושג למה לצפות.
קודם כל , זה ספר שכתוב נפלא. מסוג הספרים שלא קורה בהם הרבה ברמה העלילתית אבל זה לא משנה כי הגיבור , המחשבות והמבט השונה (נקרא לזה) שלו נכנסים לך מתחת לעור , והמתח בין השקט שעל פני השטח לזמזום המתמיד שמתחת ,בין מה שמסופר ומה שלא , משאירים אותך דרוך לאורך כל הדרך . תוסיפו לזה את תיאורי זוועות העבר של הגיבור ,הנכות המסתורית ממנה הוא סובל ,את אחיו המחורפן,ושלל החיות השרופות או ערופות בדרך, וקבלתם מעדן חולני במיוחד .
האמת שעד -20 עמודים לפני הסוף, חשבתי שמדובר באחד מהדברים הכי טובים שקראתי בשנים האחרונות ובכלל. הישר למדף הקלאסיקות.
אבל משהו בסוף השאיר אותי קצת אמביוולנטי. לא יודע אם זה הטוויסט שהפריע כמו ה(סוג של) סוף-דבר בעמודים האחרונים שקצת הקהה את העוקץ של הספר. בניתוח של כמה ימים אחרי אפשר למצוא עוד כמה בעיות אבל עדיין ,ספר משובח ולמרות שב- 30 שנה שעברו מאז שפורסם ( הספר מ-84) נעשו בקולנוע ובטלוויזיה דברים לא פחות חולניים או אלימים הוא עדיין אפקטיבי מאד. מומלץ.

*בגיגול שאחרי הבנתי שהספר גם תורגם לעברית בזמנו ("מבוך הצרעות") ואפילו הוזכר פה בפורום לפני כמה שנים.

 

[מיכאל ג]

ספר מעולה ומטריד עד אימה

ואם נהנית מזה אתה חייב לנסות את המד"ב שלו - consider phlebas הוא הראשון בסדרה (כמעט כל הספרים שכתב מתרחשים באותו יקום) וישר אחריו יצירת המופת שלו, use of weapons.

 

[minimalman]

את consider phlebas באמת תכננתי לקרוא לפני זה

אבל כנראה איזה ביקורת שקראתי על ה - Wasp הדליקה אותי והזמנתי אותו לפני.
מה עם The Bridge ו - The Crow Road ? הם גם נראים מגרים.
בדקת אותם ?

 

[avivs]

consider phlebas

נחמד מאוד, מהמעט שאני זוכר.
גם ה"אלגבריסט" שלו מעניין וגם "השחקן".
&nbsp
ממה שקראתי שלו די חיבבתי כמעט את הכול, אבל קשה לי להגיד שממש אהבתי את אחד הספרים שלו. משהו חסר לו קצת מבחינת הדמויות, ויש לו נטייה לסבך עניינים יותר מדי. אבל ההומור שלו נהדר.

 

[מיכאל ג]

לא קראתי אותם.

מספרי הלא-מד"ב שלו קראתי את וויט, שותפות לפשע, ו- the business.
שותפות לפשע הוא מותחן פוליטי סטנדרטי למדי, the business חמוד אבל לא יותר מזה. וויט מעולה. הוא מספר על נערה שגדלה בכת דתית וצריכה לצאת לעולם החיצוני.