מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

[avivs]

מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?

 

[תמר עדי]

golden son!!!!!!!!!

 

[ניימן3]

סימני הקריאה בהחלט במקום

 

[dixie chick]

אני דוקא מאוד התאכזבתי מהספר והפסקתי באמצע

 

[ניימן3]

ואת הקודם אהבת?

 

[dixie chick]

הקודם זרם לי, זה פשוט נתקע

אולי ספויילר
&nbsp
&nbsp
עוד פעם הוא בוכה בלב... פיהוק... עוד פעם הוא מסכן ועצוב... פיהוק...עוד פעם חברים שלו שונאים אותו\ לא מכירים אותו אבל הוא יעשה הכל כדי להציל אותם... פיהוק... עוד פעם הוא חושב על אישתו המתה... פיהוק פיהוק פיהוק

 

[תמר עדי]

ספר מדהים!!! דווקא רגעי ה"התפרקות" האלה מנסים לצייר אותו

כאנושי ולא רק סופר הירו.
בסיטואציה שהוא נמצא בה (שאף אחד לא יודע מיהו באמת) זה מתבקש שהרגשות האלה יעלו מדי פעם.
אין רגע מנוחה, הרפתקה רודפת הרפתקה ואיזה סוף omg
מה עכשיו? לחכות פאקינג שנה עד הספק הבא. אוף

 

[כריכרכה2]

גם בעיני ההעמקה הרגשית היא פלוס, אולי היחידי בספר

אבל כל היתר באמת נראה כמו אופרת חלל במובן הרע של המילה, איזה בליל חסר פשר של אקשן וטוויסטים שלצערי הרושם העיקרי שהותירו בי היה רצון להפוך את הספר לסרט ויש לי אלרגיה לספרים שכאלה.

 

[avivs]

 

[ניימן3]

קאוזו אישיגורו -the buried giant

ספר שקיבל הרבה התייחסות לאחרונה עם ביקורת חיובית של גיימן וביקורת קוטלת של לה-גווין (שהאשימה את הסופר בשנאת פנטזיה או משהו כזה). סיפורו של זוג קשיש באנגליה מלאת המפלצות המיתולוגיות של לפני כמה מאות שנים, שיוצא למסע לעבר הכפר של בנו.

15 אחוז לתוך הספר, ואני יותר בצד של לה-גווין מאשר של גיימן. לא בקטע של שנאת הפנטזיה, אלא בקטע של דמויות לא אמינות, כולם סובלים משיכחה כל הזמן, וסופר שכותב יותר מיתולוגיה חלומית מאשר פנטזיה.

אבל רק 15 אחוז. דברים עוד יכולים להשתנות בהמשך.

חוץ מזה גם סיימתי את Lock in וכתבתי עליו במועדון הקריאה בבלוג שלי:
http://www.neiman.co.il/2015/04/10024

 

[Y. Welis]

פעם ראשונה של הסופר בז'אנר. בד"כ בעיתיים. ר' לאזארוס הקר

של פוטר (או כמו שקראתי לו, 'האקר').
&nbsp

 

[ינשוFון]

למי שקורא קרח ואש באנגלית יש פרק חדש מרוחות של חורף

מעניין למדי לדעתי.
[URL]http://www.georgerrmartin.com/excerpt-from-the-winds-of-winter/[/URL]

 

[חתול השיממון]

ומתי החרא הזה יראה אור?

(או חושך, במידה והוא יצא אחרי האפוקליפסה?)

*הבהרה: המילה "חרא" נאמרה בחיבה

 

[מיכאל ג]

לפי מרטין, מתישהו לפני שהעונה השישית תשודר

 

[חתול השיממון]

שיט. זה אומר עוד שנה

האפוקליפסה בטוח תגיע עד אז

 

[כריכרכה2]

דווקא לא מעניין לדעת. עד שיצא משתה לעורבים הוא פרסם כל כך

הרבה פרקי דוגמית עד שחלקים נרחבים מהעלילה היו חשופים לעיני הלא מתאפקים. אנחנו בסבלנות עד צאת הספר המלא, אם כמובן נצליח להיוותר בחיים עד אז.

 

[NomadSoul]

מכונת הזמן המקרית

עוזר הוראה בונה מכונת כיול עבור הפרופסור שלו ומגלה שיצאה לו מכונת זמן.
לא מבריק, אבל נחמד.

 

[annefan]

עדיין משחקו של המלאך

 

[avivs]

station eleven

סיימתי את הספר המאוד מיוחד הזה.
אהבתי מאוד. חלק ממנו מתרחש אחרי "סוף העולם" כשוירוס חיסל תוך כמה ימים 99.9% מאוכלוסיית העולם.
חלק אחר מתמקד בכמה דמויות בשנים שלפני האסון.
כל דמות מתקשרת בשלב מסוים עם הדמויות האחרות, ודברים שנראים חסרי חשיבות מתגלים כבעלי חשיבות בהמשך. זה לא ספר בלשי עם תעלומה, אבל יש לא מעט קטעים שרמזים מתחברים.
&nbsp
הכתיבה טובה, אבל לא משהו שמעולם לא ראיתי. הסיפור מאוד מאוד זורם ולמרות שלפעמים מרגיש שאין באמת סיפור מרכזי חזק, כל החלקים ביחד יוצרים סיפור שמאוד מעניין לקרוא.
&nbsp
אהבתי מאוד.
&nbsp

 

[MonicaF]

הדג שבתוכנו + החיוך של מונה ליזה

"הדג שבתוכנו" מאת ניל שובין הוא ספר מסדרת ספרי מדע ופילוסופיה - נהדר. קוראת אותו בפה פעור. עובר מארכיאולוגיה לפלאונטולוגיה ומתחקה אחר עקבות האדם בדנ"א קדום.
"החיוך של מונה ליזה" מאת אלדוס האקסלי (ברומנית) הוא אוסף סיפורים לא ז'אנריים. בהתחלה קצת עיצבן אותי אבל מהסיפור השני התחלתי להנות ממש.