מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?
- פותח הנושא avivs
- פורסם בתאריך
סיימתי את the grace of kings
היות שכבר כתבתי ביקרות באנגלית ל- goodreads ברשתוכם אני אעתיק אותה לכאן.
This is a book I've been waiting for. I really like Ken Liu's short stories - I noticed his name first back in 2004 with "The Algorithms for Love" which I think is an amazing story. I loved his short story / novella output since then. This is why I was mostly unprepared for this novel.
The Grace of Kings is basically the tale of a rebellion / civil war and its aftermath in a fantasy version of post-qin dynasty China, with some islander culture thrown in (the land in question is an archipelago not unlike Japan, with a major island and several smaller ones, but the etimology of some names suggests Hawaii). It follows a large cast of characters, but focuses for the most part on two people who become first co-leaders of the rebellion, and then opponents with different outlooks on how the land should be ruled after the rebellion ends. The fantasy elements include some "silk-punk" inventions, a bit of magic, and the gods of the land, who watch from above, and later begin to intervene for their chosen favorites.
But here's the thing: for most of its bulk, the book is very impersonal. It describes troop movements, maneuvers, the decisions of military commanders, and various happenings in the imperial / royal palaces. The cast is huge, the geography complicated, the plot takes years and years to unfold. As a result, there's simply not much depth to the characterization. In short, this is a military fantasy book. Reading it is like reading a description of the entirety of WWII with occasional glimpses of the mindsets of Roosevelt, Hitler, Stalin, Rommel, Montgomery etc. While it's never boring, it's simply not my cup of tea - I prefer the deep characterization of, say, A Song of Ice and Fire. This novel was hailed as a novelty but to me it feels like a step back - the closest book I can think of to its style is Wells' War of the Worlds. I need to add that for a while, in the latter half of the novel, the plot becomes more intimate and focuses on a more limited cast. For a while I thought I was going to have an overall positive impression of the novel but then it reverted back to troop movements and an omniscient POV that wanders around too much.
In terms of message, the novel explores the question of worthy ruler in a medieval context, so while it would be considered progressive in the 1600's, it doesn't have much to offer to the citizen of a country with democratically-elected rulers.
I also need to mention the role of women: the first half is almost entirely devoid of female characters. There are two - one is brief and the other is relegated to a supporting role. The tables are turned in the second half though, and I can commend Liu for springing a welcome surprise.
In summary: I really wanted to like this novel but it bears none of the qualities that made Liu's work unique. Read it if you like Harry TurtleDove, I guess
היות שכבר כתבתי ביקרות באנגלית ל- goodreads ברשתוכם אני אעתיק אותה לכאן.
This is a book I've been waiting for. I really like Ken Liu's short stories - I noticed his name first back in 2004 with "The Algorithms for Love" which I think is an amazing story. I loved his short story / novella output since then. This is why I was mostly unprepared for this novel.
The Grace of Kings is basically the tale of a rebellion / civil war and its aftermath in a fantasy version of post-qin dynasty China, with some islander culture thrown in (the land in question is an archipelago not unlike Japan, with a major island and several smaller ones, but the etimology of some names suggests Hawaii). It follows a large cast of characters, but focuses for the most part on two people who become first co-leaders of the rebellion, and then opponents with different outlooks on how the land should be ruled after the rebellion ends. The fantasy elements include some "silk-punk" inventions, a bit of magic, and the gods of the land, who watch from above, and later begin to intervene for their chosen favorites.
But here's the thing: for most of its bulk, the book is very impersonal. It describes troop movements, maneuvers, the decisions of military commanders, and various happenings in the imperial / royal palaces. The cast is huge, the geography complicated, the plot takes years and years to unfold. As a result, there's simply not much depth to the characterization. In short, this is a military fantasy book. Reading it is like reading a description of the entirety of WWII with occasional glimpses of the mindsets of Roosevelt, Hitler, Stalin, Rommel, Montgomery etc. While it's never boring, it's simply not my cup of tea - I prefer the deep characterization of, say, A Song of Ice and Fire. This novel was hailed as a novelty but to me it feels like a step back - the closest book I can think of to its style is Wells' War of the Worlds. I need to add that for a while, in the latter half of the novel, the plot becomes more intimate and focuses on a more limited cast. For a while I thought I was going to have an overall positive impression of the novel but then it reverted back to troop movements and an omniscient POV that wanders around too much.
In terms of message, the novel explores the question of worthy ruler in a medieval context, so while it would be considered progressive in the 1600's, it doesn't have much to offer to the citizen of a country with democratically-elected rulers.
I also need to mention the role of women: the first half is almost entirely devoid of female characters. There are two - one is brief and the other is relegated to a supporting role. The tables are turned in the second half though, and I can commend Liu for springing a welcome surprise.
In summary: I really wanted to like this novel but it bears none of the qualities that made Liu's work unique. Read it if you like Harry TurtleDove, I guess
בדיוק סיימתי את הספר
וזו גם התחושה שלי, בניית הדמויות נפגעה בגלל ההיקף.
נהניתי מהספר מאוד, הסיפור היה הגיוני ולא צרם לי. העובדה שמדלגים על כמה ימים/שבועות/חודשים/שנים כי ההתרחשויות בהם לא מקדמות את העלילה קסמה לי, אבל יחסית לזה שיש שתי דמויות עיקריות שמשתנות לאורך הספר - אין ממש תחושה של תהליך השינוי. אלו נקודות בודדות בזמן שגורמות להן את השינוי ה"קיצוני" יחסית באופי. זה הגיוני שבגידה תהפוך אדם לחשדן, זה הגיוני שאהבה תגרום לאדם להתמסד, אבל כשזה נדמה שהעניין קרה בחטף זה פוגע בקריאה ובקשר לדמויות.
זה ספר של עלילה, יותר מאשר של דמויות, וככזה הוא טוב. ראיתי את ההמלצה עליו בIO9 ובגלל זה קניתי אותו באודיבל, והוא בין הפנטזיות היותר מוצלחות שיצא לי לקרוא/לשמוע לאחרונה. זהו ספר זורם שקל להתחבר אל העלילה שלו, והבעיה עם הדמויות מבחינתי שולית, עדיין נקשרתי לדמויות המובילות ועדיין שמחתי בנצחונותיהן והצטערתי בהפסדיהן.
וזו גם התחושה שלי, בניית הדמויות נפגעה בגלל ההיקף.
נהניתי מהספר מאוד, הסיפור היה הגיוני ולא צרם לי. העובדה שמדלגים על כמה ימים/שבועות/חודשים/שנים כי ההתרחשויות בהם לא מקדמות את העלילה קסמה לי, אבל יחסית לזה שיש שתי דמויות עיקריות שמשתנות לאורך הספר - אין ממש תחושה של תהליך השינוי. אלו נקודות בודדות בזמן שגורמות להן את השינוי ה"קיצוני" יחסית באופי. זה הגיוני שבגידה תהפוך אדם לחשדן, זה הגיוני שאהבה תגרום לאדם להתמסד, אבל כשזה נדמה שהעניין קרה בחטף זה פוגע בקריאה ובקשר לדמויות.
זה ספר של עלילה, יותר מאשר של דמויות, וככזה הוא טוב. ראיתי את ההמלצה עליו בIO9 ובגלל זה קניתי אותו באודיבל, והוא בין הפנטזיות היותר מוצלחות שיצא לי לקרוא/לשמוע לאחרונה. זהו ספר זורם שקל להתחבר אל העלילה שלו, והבעיה עם הדמויות מבחינתי שולית, עדיין נקשרתי לדמויות המובילות ועדיין שמחתי בנצחונותיהן והצטערתי בהפסדיהן.
A Talent for War - הספר ראשון של בסדרת אלכס בנדיקט
ספר שאני קורא כי הספר האחרון שפורסם עד עכשיו בסדרה - השביעי - מועמד לנבולה השנה. זאת סדרה על מלומד שחי 9000 שנה בעתיד ועסוק בלחקור תעלומות "היסטוריות" (המרכאות הכפולות הן כי מה שהיסטוריה בשבילו, בשבילנו זה 8700 שנה מעכשיו).
קרה משהו מצחיק עם הספר הזה: בהתחלה די שנאתי אותו. מלא מלא עולמות מוזרים וחידושים טכנולוגיים וספינות ומד"ב והכל הרגיש כל כך גנרי ומיותר שבאמת לא הבנתי איך מישהו יכול להתלהב מזה. אבל בערך בשליש ספר הבנתי שזה מעין סיפור מחדש של אחת המלחמות של יוון העתיקה. הסופר מאד שקוע בעולם ההיסטוריה "הקלאסי", יש המון רפרנסים. אם הייתי יותר משכיל בטח גם הייתי מגלה שהתמרון האסטרטגי בספר, ממש דומה לאיזה משהו שיוון עשתה לטרויה בחודש השני למלחמה.
מהרגע שהבנתי את זה, התחלתי יחסית יותר להינות מהסיפור. הוא כמו מסה היסטורית מקושטת. רוב הזמן הוא מדבר על פילוסופיית ואסטרטגיית מלחמה - לא הדברים הכי מעניינים בעולם, אבל בתור ישראלי מקבלים שם כמה תובנות.
העלילה עצמה היא עלילה היסטורית נחמדה. לדמויות יש עומק של טוסט אחרי גיהוץ - והעסק כולו, נחמד כזה. לא גרוע ולא מומלץ. נותן אפשרות לנוירונים שלי לנוח בסוף ימי עבודה קשים.
ספר שאני קורא כי הספר האחרון שפורסם עד עכשיו בסדרה - השביעי - מועמד לנבולה השנה. זאת סדרה על מלומד שחי 9000 שנה בעתיד ועסוק בלחקור תעלומות "היסטוריות" (המרכאות הכפולות הן כי מה שהיסטוריה בשבילו, בשבילנו זה 8700 שנה מעכשיו).
קרה משהו מצחיק עם הספר הזה: בהתחלה די שנאתי אותו. מלא מלא עולמות מוזרים וחידושים טכנולוגיים וספינות ומד"ב והכל הרגיש כל כך גנרי ומיותר שבאמת לא הבנתי איך מישהו יכול להתלהב מזה. אבל בערך בשליש ספר הבנתי שזה מעין סיפור מחדש של אחת המלחמות של יוון העתיקה. הסופר מאד שקוע בעולם ההיסטוריה "הקלאסי", יש המון רפרנסים. אם הייתי יותר משכיל בטח גם הייתי מגלה שהתמרון האסטרטגי בספר, ממש דומה לאיזה משהו שיוון עשתה לטרויה בחודש השני למלחמה.
מהרגע שהבנתי את זה, התחלתי יחסית יותר להינות מהסיפור. הוא כמו מסה היסטורית מקושטת. רוב הזמן הוא מדבר על פילוסופיית ואסטרטגיית מלחמה - לא הדברים הכי מעניינים בעולם, אבל בתור ישראלי מקבלים שם כמה תובנות.
העלילה עצמה היא עלילה היסטורית נחמדה. לדמויות יש עומק של טוסט אחרי גיהוץ - והעסק כולו, נחמד כזה. לא גרוע ולא מומלץ. נותן אפשרות לנוירונים שלי לנוח בסוף ימי עבודה קשים.
סופ"ש קומיקס
אחרי יותר משנה של הפסקה, חזרתי ל PREACHER בכל הכוח. אני לקראת סוף הספר הרביעי (בערך כרך 40), ומסתבר שיש עוד שני ספרים שלמים בסדרה הזו (כל אחד מהם בערך 300 עמודים). הייתי בטוח שהרביעי הוא האחרון, אבל ככל הנראה אני רק באמצע הדרך בערך. מדהים עד כמה שאפתני ועשיר הסיפור הזה.
 
מחכה בציפייה לסדרה שתצא.
 
קראתי גם את הספר הראשון של BEDLAM - מסופר שם על אדם שהיה רוצח פסיכוטי, מהסוג של הג'וקר וכל אלה, אבל הוא מחליט לחזור למוטב ולסייע למשטרה בתפיסה של רוצחים אחרים. לקח לי לא מעט זמן להבין מה קורה שם, כי בהתחלה יש לא מעט קפיצות. אבל אחרי שנכנסים לעניינים הספר מעולה, עם כתיבה מצוינת וגרפיקה מעולה. חשוב לציין שזה ספר אלים ביותר, אז צריך לבוא מוכנים. השגתי את הספר השני ואני מקווה להתחיל אותו בקרוב.
 
 
אחרי יותר משנה של הפסקה, חזרתי ל PREACHER בכל הכוח. אני לקראת סוף הספר הרביעי (בערך כרך 40), ומסתבר שיש עוד שני ספרים שלמים בסדרה הזו (כל אחד מהם בערך 300 עמודים). הייתי בטוח שהרביעי הוא האחרון, אבל ככל הנראה אני רק באמצע הדרך בערך. מדהים עד כמה שאפתני ועשיר הסיפור הזה.
 
מחכה בציפייה לסדרה שתצא.
 
קראתי גם את הספר הראשון של BEDLAM - מסופר שם על אדם שהיה רוצח פסיכוטי, מהסוג של הג'וקר וכל אלה, אבל הוא מחליט לחזור למוטב ולסייע למשטרה בתפיסה של רוצחים אחרים. לקח לי לא מעט זמן להבין מה קורה שם, כי בהתחלה יש לא מעט קפיצות. אבל אחרי שנכנסים לעניינים הספר מעולה, עם כתיבה מצוינת וגרפיקה מעולה. חשוב לציין שזה ספר אלים ביותר, אז צריך לבוא מוכנים. השגתי את הספר השני ואני מקווה להתחיל אותו בקרוב.
 
 
the mime order - השני בסדרת עונת העצמות.
פנטזיה אורבנית עתידית בלונדון. בינתיים מאוד נהנית מהספר, אני אוהבת את הדמויות ואת העולם התחתון שהיא בנתה.
האכזבה היחידה שלי היא שקראתי שהסדרה מיועדת להכיל 7 ספרים, ציפיתי לטרילוגיה מקסימום.
מחכים לי על המדף: הרוצח של הליצן וה-100.
שבוע טוב
פנטזיה אורבנית עתידית בלונדון. בינתיים מאוד נהנית מהספר, אני אוהבת את הדמויות ואת העולם התחתון שהיא בנתה.
האכזבה היחידה שלי היא שקראתי שהסדרה מיועדת להכיל 7 ספרים, ציפיתי לטרילוגיה מקסימום.
מחכים לי על המדף: הרוצח של הליצן וה-100.
שבוע טוב
חתול השיממון
New member
אהבת, מה?
אני קראתי רק את הראשון, ולמרות שבעמודים הראשונים היה מגניב - כי העולם מגניב וזה שכולאים את הגיבורים שלך ומתעללים בהם זה מגניב, אבל אז הסיפור סטה מדרך הישר ועבר לבוסס בביצת הדביקות הורודה והנצחית: כמובן שרק הגיבורה תקבל רף טוב ואדיב, שאך יתנחמד אליה בעודה מתחצפת אליו בטירוף וגם ימזמז אותה קצת מדי פעם (והלו, הם אפילו לא מאותו מין! זן! ווטאבר! זה כמו שאדם ימזמז ברווז! אני יודעת, קצת צבוע מצידי להתלונן על זה לאור היותי מעריצת-עבר של בת העשן, אבל היי, בעולם שלהם יש כימרות. קיבלתי את זה שהן היו אמורות להיוולד כימריות *איכשהו*). כמובן שתהיה חלוקה דיכוטומית לרפים טובים ורעים - והטובים הם פשוט טובים כי יום אחד הם קמו והחליטו להיות טובים כי ככה.
כמובן שהספר לא יכול להסתדר בלי סיפור אהבה גם אם הוא נחוץ לעלילה בערך כמו שנחוץ לי עוד זוג נחיריים (אלוהים יודע שהזוג הקיים מספיק מנוזל גם ככה
)
בקיצור: אני התאכזבתי.
האם יש שיפור בספר הבא?
אני קראתי רק את הראשון, ולמרות שבעמודים הראשונים היה מגניב - כי העולם מגניב וזה שכולאים את הגיבורים שלך ומתעללים בהם זה מגניב, אבל אז הסיפור סטה מדרך הישר ועבר לבוסס בביצת הדביקות הורודה והנצחית: כמובן שרק הגיבורה תקבל רף טוב ואדיב, שאך יתנחמד אליה בעודה מתחצפת אליו בטירוף וגם ימזמז אותה קצת מדי פעם (והלו, הם אפילו לא מאותו מין! זן! ווטאבר! זה כמו שאדם ימזמז ברווז! אני יודעת, קצת צבוע מצידי להתלונן על זה לאור היותי מעריצת-עבר של בת העשן, אבל היי, בעולם שלהם יש כימרות. קיבלתי את זה שהן היו אמורות להיוולד כימריות *איכשהו*). כמובן שתהיה חלוקה דיכוטומית לרפים טובים ורעים - והטובים הם פשוט טובים כי יום אחד הם קמו והחליטו להיות טובים כי ככה.
כמובן שהספר לא יכול להסתדר בלי סיפור אהבה גם אם הוא נחוץ לעלילה בערך כמו שנחוץ לי עוד זוג נחיריים (אלוהים יודע שהזוג הקיים מספיק מנוזל גם ככה
בקיצור: אני התאכזבתי.
האם יש שיפור בספר הבא?
מה יש לך נגד אהבה אה? ואם כבר אין הרבה אהבה בספר הזה
(לעומת בת העשן והעצם אם כבר מדברים) חוץ מאיזה מזמוזון בסוף הספר הראשון. דווקא אהבתי את זה שהיא הייתה מאוהבת בניק והוא היה מאוהב באייזק.
בספר השני יש הסבר הגיוני ללמה יש רפים "טובים" ו"רעים" זה לא בא אאוט אוף דה בלו, ובעניין האהבה (ספיילור קטן) הם דווקא מודעים לכך שאין סיכוי שהם יהיו יחד בסופו של דבר בגלל שהם באו מעולמות שונים ושגם אסור שאף ידע עליהם, והוא לגמרי לא האישיו המרכזי בספר , אולי מזמוזון קטנטן לא יותר.
הספר השני עוסק ברובו בסינדיקט, ברדיפה של סאיון אחריה, מקרי רצח ועוד ועוד. בעיני הוא יותר טוב ואני מקווה שיתרגמו אותו.
(לעומת בת העשן והעצם אם כבר מדברים) חוץ מאיזה מזמוזון בסוף הספר הראשון. דווקא אהבתי את זה שהיא הייתה מאוהבת בניק והוא היה מאוהב באייזק.
בספר השני יש הסבר הגיוני ללמה יש רפים "טובים" ו"רעים" זה לא בא אאוט אוף דה בלו, ובעניין האהבה (ספיילור קטן) הם דווקא מודעים לכך שאין סיכוי שהם יהיו יחד בסופו של דבר בגלל שהם באו מעולמות שונים ושגם אסור שאף ידע עליהם, והוא לגמרי לא האישיו המרכזי בספר , אולי מזמוזון קטנטן לא יותר.
הספר השני עוסק ברובו בסינדיקט, ברדיפה של סאיון אחריה, מקרי רצח ועוד ועוד. בעיני הוא יותר טוב ואני מקווה שיתרגמו אותו.
חתול השיממון
New member
אני אלרגית
(לא, לא במובן הביולוגי, במובן הנפשי. הנפש שלי מתחילה לגרד ולעשות אפצ'י
).
הו, לא, את הקטע עם ניק דוקא אהבתי מאוד! לא עליו דיברתי. משולשי אהבה חסרי תקווה זה דבר נורא נחמד, בעיקר כשחוסר התקווה הוא כה סופי ומוחלט (לא בקטע של 'יש קללה נוראה אבל אנחנו בטוח נמצא דרך להפר אותה' אלא בקטע של 'טוב, הוא לא into בנות. הדרך היחידה להפר את *זה* היא למחוק את הסיפור ולהתחיל מההתחלה). אני מדברת על כל האהבת-רפים הזאת. לא באה לי בטוב.
אני יודעת שבבת העשן היה הרבה יותר מזמוזונים, אבל שם זה היה חלק אינטגרלי ונחוץ לעלילה ולרעיון הבסיסי של "האם אויבים יכולים לראות past לאויבותם?" בערך המקרה היחיד בהיסטוריה בו הורמונים סוערים פקחו לאנשים (מלאכים, כימרות, ווטאבר) את העיניים במקום לסמא אותן. (אני לא מתייחסת כמובן לספר השלישי. הוא כמו הסרט השלישי של המטריקס. לא קיים מבחינתי).
אבל פה זה היה סתם. מן "הנחה" כזאת לגיבורה. תירוץ לכך שהוא לא כורת לה יד כשהיא מתחצפת אליו, כשהסיבה האמיתית לכך היא פשוט שהסופרת רוצה שלגיבורה שלה ישארו שתי ידיים. הרומנטיקה הזאת לא נחוצה לכלום ולא הגיונית משום בחינה, היא פשוט שם כמו שהפסקה באמצע סרט בקולנוע פשוט שם, גם כשאף אחד לא צריך פיפי בכלל.
נו ניחא. אני אקרא את השני אם יתרגמו אותו כי אהבתי את העולם (ואם את מבטיחה לי מקרי רצח...
)
(לא, לא במובן הביולוגי, במובן הנפשי. הנפש שלי מתחילה לגרד ולעשות אפצ'י
הו, לא, את הקטע עם ניק דוקא אהבתי מאוד! לא עליו דיברתי. משולשי אהבה חסרי תקווה זה דבר נורא נחמד, בעיקר כשחוסר התקווה הוא כה סופי ומוחלט (לא בקטע של 'יש קללה נוראה אבל אנחנו בטוח נמצא דרך להפר אותה' אלא בקטע של 'טוב, הוא לא into בנות. הדרך היחידה להפר את *זה* היא למחוק את הסיפור ולהתחיל מההתחלה). אני מדברת על כל האהבת-רפים הזאת. לא באה לי בטוב.
אני יודעת שבבת העשן היה הרבה יותר מזמוזונים, אבל שם זה היה חלק אינטגרלי ונחוץ לעלילה ולרעיון הבסיסי של "האם אויבים יכולים לראות past לאויבותם?" בערך המקרה היחיד בהיסטוריה בו הורמונים סוערים פקחו לאנשים (מלאכים, כימרות, ווטאבר) את העיניים במקום לסמא אותן. (אני לא מתייחסת כמובן לספר השלישי. הוא כמו הסרט השלישי של המטריקס. לא קיים מבחינתי).
אבל פה זה היה סתם. מן "הנחה" כזאת לגיבורה. תירוץ לכך שהוא לא כורת לה יד כשהיא מתחצפת אליו, כשהסיבה האמיתית לכך היא פשוט שהסופרת רוצה שלגיבורה שלה ישארו שתי ידיים. הרומנטיקה הזאת לא נחוצה לכלום ולא הגיונית משום בחינה, היא פשוט שם כמו שהפסקה באמצע סרט בקולנוע פשוט שם, גם כשאף אחד לא צריך פיפי בכלל.
נו ניחא. אני אקרא את השני אם יתרגמו אותו כי אהבתי את העולם (ואם את מבטיחה לי מקרי רצח...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.