ממליצה לא לפתח ציפיות... בעיניי היא הידרדרה גרוע יותר מהמקור
דווקא את "קול למתים" אהבתי מאוד; אף שהוא שונה מאוד מ"המשחק של אנדר" הוא בשל ומעניין ואני ממליצה לתת לו הזדמנות נוספת. הוא אומנם לא ממשיך עם רוב הדמויות המוכרות, אבל הוא הרבה יותר מעניין ומקורי מ"הצל של ההגמון", והאופן שבו המשיכו הדמויות שחיבבתי ב"משחק" לא מלבב... (מצד שני, זה נכון גם לסדרה המקורית...
).
 
כשקראתי את "המשחק" הייתה רק הרביעייה המקורית; הוא עוד לא התחיל עם סדרת הצללים כך שלא הייתה אפשרות לדלג אליה, ואני די מרוצה מזה, כי קראתי את הספרים בסדר שבו נכתבו (אני לא מרוצה מהשלישי ובעיקר לא מהרביעי).
 
כשיצאה סדרת הצללים זה היה מרגש, כי פתאום הייתה הזדמנות "לתקן" את הרושם הרע שהשאיר בי סוף הסדרה המקורית. את "הצל של אנדר" (שרבים אהבו) חיבבתי, קשה שלא; הוא מִחזר ברובו את המקור (מהזווית של בין) אם כי היה בזה משהו קצת חנפני (וגם הניסיון להוציא את בין טוב יותר ואת אנדר פחות די עצבן אותי... זה נעשה גם בסרט). זה היה החלק הקל.
 
אבל אז הוא נדרש להמציא עלילות חדשות לחלוטין, ולצערי קארד מוכיח שוב ושוב שהוא יודע להתחיל טוב אבל מסיים בצליעה. את "הצל של ההגמון" אהבתי עוד פחות; הוא גם לא ממש מד"בי, יותר פוליטי (מתח/ריגול). מישהו טען פעם שהוא בסגנון טום קלנסי (לא יודעת, לא קראתי). מכיוון שקראתי אותו בזמן אמת (עוד לפני שתורגם לעברית למעשה) האינטרנט נראה הגיוני יותר...
(מלבד העובדה שהסיפור מתרחש בעתיד ולא בסוף שנות התשעים).
 
אם אתה מחכה לזוג של בין ופטרה אולי תאהב במיוחד את "בובות צללים", השלישי בסדרה. אצלי הוא בעיקר עורר את רפלקס ההקאה
. בהרצאתו באייקון 2003 טען קארד שהוא לא נותן למורמוניות שלו להשפיעה על הכתיבה
. אז אמר.
 
התחלתי לקרוא את "הצל של הענק" (הרביעי) מתוך גישה (שהחזקתי בה בעבר) של true fans go all the way, אבל אחרי כמה עמודים פשוט נשברתי. נגמר לי הסוס.
 
בדיעבד אני יודעת קצת על אירועים שקרו בהמשך, כי קראתי את "אנדר בגלות", ספר שכתב קארד כדי לגשר בין "המשחק" ל"קול למתים". דווקא לא רע, החזיר אותי לתקופה הטובה
. בשעה שאנדר דילג לו על פני השנים במסעות חלל, סדרת הצללים המשיכה בזמן רגיל בכדוה"א ולכן יש קצת אזכורים (ספוילרים קלים) לאירועים שקרו בה (ולא הגעתי אליהם). אם אהבת את אנדר אולי זה הספר הבא שאתה צריך לקרוא.
 
אגב, בשבוע הספר קניתי את טרילוגיית הפריקוולים, אבל עוד לא נגעתי בהם...