הסרט Anon של אנדרו ניקול
ראיתי כמעט את כל הסרטים של ניקול ואהבתי את רובם (ובראשם, כמובן, גטקה). הפעם הוא נאלץ להסתפק בתקציב נמוך ללא אפקטים והתוצאה היא סרט מד"ב בלשי לא רע, שמבוסס על הרעיון שבעתיד הלא רחוק לכולנו יהיה איזה שתל מוחי שמקליט את כל מה שאנחנו רואים ושומעים ומחובר לאינטרנט (האמת שזה לא כל כך רחוק ממה שמשקפיים חכמות מאפשרות כבר היום) וגם מאפשר להציג לכל אדם מציאות רבודה עם נתונים על מה שהוא רואה באותו רגע.
 
מה שלא אהבתי בסרט זה שלא ניתן שום הסבר מינימלי לגבי השתל הזה, ולמעשה אפילו לא נאמר שזה שתל אלא זו ספקולציה שלי (תיאורטית, יכול להיות שזה גם עדשות מגע חכמות ואיזשהו התקן חכם באוזניים, אבל כנראה שלא). פשוט מראים לנו איך החיים נראים מנקודת מבט של אדם כזה. יתרה מזאת, ומבלי לתת פה ספוילר, המרכז של הסרט עוסק בכל מיני בעיות שהשתל הזה יכול לגרום לאנשים. ולמרות זאת, לא רק שלא נאמר לגביו דבר אלא גם לא נאמר אף פעם אם אי אפשר לשלוף אותו או לנתק אותו. פשוט כלום. אז אפשר לנחש פה שמדובר אולי בשתל מוחי שמותקן אצל תינוקות ולא ניתן לנתן או לכבות אותו בגיל מבוגר.
 
כמובן שהסרט מנסה לקדם כביכול איזושהי אמירה בזכות פרטיות ונגד עולם כזה. גם כאן לא מוצגים נימוקים ונתונים. למשל, ב-"דו"ח מיוחד" של שפילברג הטיעון כבד המשקל שמוצג בעד הטכנולוגיה הדיסטופית זה שהיא חיסלה לגמרי את מקרי הרצח. כאן, לעומת זאת, לא נאמר שהטכנולוגיה חיסלה לגמרי את הפשע, אלא רק נרמז שהיא מקלה על עבודה המשטרה.
