מה קראנו/ראינו/שמענו השבוע?

גלקטור

New member
דיאטת סנטה קלריטה

סדרת זומבים קומית חמודה של נטפליקס (2 עונות, השלישית בדרך) בכיכובה של דרו ברימור.
שילה וג'ואל גרים עם בתם בת העשרה אבי בעיירה השקטה סנטה קלריטה. שניהם עובדים יחד במשרד תיווך. יום אחד, בזמן שהם מראים בית ללקוחות, שילה מקיאה בערך 20 ליטר קיא, ומתה. ואז היא מתעוררת, ויש לה רעב מוזר לבשר...
בעזרתו של בן השכנים החנון (בן כיתתה של אבי שמאוהב בה) עוזר למשפחה להתאקלם למצב החדש.
העונה הראשונה מוקדשת להתאקלמות למצב (ולעובדה שעכשיו צריך לרצוח אנשים - ולא להתפס) ולמציאת תרופה אפשרית. העונה השניה עדיין עוסקת בהתאקלמות למצב, בדילמות מוסריות ובמציאת המקור ל"מחלה".
&nbsp
אני מאוד נהניתי - למרות הסלידה שלי מסדרות וסרטי זומבים בדרך כלל, כאן אין את אפקט האימה והפחד אלא להיפך - הסדרה בכללה עוסקת בהתמודדות של המשפחה עם המצב החדש. למשל, איך העובדה שאמא אוכלת אנשים משפיעה על הבת?
זו סדרה קומית ולא חסרים מצבים קומיים, בייחוד כשבני הזוג לא מוצלחים במיוחד בכיסוי העקבות והעובדה שהם שכנים של שני שוטרים. אבי, הבת, היא דווקא הכי פרקטית (וצינית) במשפחה אבל גם היא נתונה לחסדי ההורמונים של בני העשרה.
גם אצל חלק מדמויות המשנה שבתחילה נראות שטוחות, מגלים צדדים אחרים שנותנים להן עומק.
דרו ברימור חיננית כרגיל, ושאר השחקנים גם עושים עבודה טובה.
10 פרקים של חצי שעה לעונה, שתי עונות, צפיתי בבינג' תוך כמה ימים בכיף.
 

is00

New member
"ביטרבלו" - קריסטין קאשור.

אני אתחיל בכך שאציין שהסדר של הספרים לא ברור לי, אחרי שקראתי את הנ"ל שהוא
השלישי בטרילוגיה של קאשור שנקראת "שבע הממלכות". למה? כי הספר השני - "אש" התרחש 50 שנה לפניו ועירב דמות שהיוותה חלק חשוב מהספר הראשון והשלישי.
הסדר שאני קראתי את הטרילוגיה התברר כמזל מקרי בסופו של דבר. הראשון שקראתי היה "אש" ואח"כ את ספר 1 - "מחוננת" וקינחתי עם ספר 3 - "ביטרבלו".
&nbsp
בכל מקרה הספר... הזכיר ברמה שלו את הספר השני, ככה שהוא היה בסה"כ טוב, אבל הבעיה שלו הייתה אותה בעיה שהייתה גם בספרים שקדמו לו - המריחה. הספר פשוט נמרח יותר מדי ובשל כך איבד לא מעט מהאיכות שלו. גם היו שם קצת יותר מדי טוויסטים, לטעמי, אבל בסה"כ הייתה קריאה מעניינת ברובה. מרבית הדמויות היו סבירות, אבל אני מרגיש גם שהיה להם מעט מאוד עומק וחבל.
השורה התחתונה היא שהספר לא הבריק, אבל היה מספיק מעניין, כדי לדבוק בו עד הסוף.
 
למעלה