Legend of the Galactic Heroes: The New Thesis
זו עונה ראשונה של אנימה חדשה בת 12 פרקים שמהווה עיבוד מחודש לספרו של יושיקי טאנאקה מ-1982 שכבר זכה בעבר לאנימה מאוד מצליחה ששודרה בשנים 1988-1997 ונחשבת לאחת מהקלאסיקות של האנימה. אני לא ראיתי את הסדרה הישנה.
 
זו סדרה מעניינת מספיק כי עובדה שצלחתי אותה ואני אחד שלא מהסס לזנוח. הגרפיקה לא מאכזבת (אם כי טענות כלפי ה-CG של ספינות הקרב), והמוזיקה מרשימה. אבל בכל זאת במבט לאחור אפשר לומר שהז'אנר שלה הוא יותר דוקומנטרי (של היסטוריה עתידית אלטרנטיבית או ספקולטיבית) מאשר ז'אנר טיפוסי של מלחמה, מתח או אקשן ואפילו דרמה פוליטית. ואני לא חובב גדול של דוקומנטרים.
 
בסופו של דבר יצירה טובה בעיני היא יצירה שמצליחה להפעיל אצלך איזה רגש חזק, והסדרה הזו למרבה הצער לא מצליחה לעשות זאת. לפחות לא בינתיים, אבל אני חושש שגם לא בעתיד. היא מרוחקת מדי, מנותקת מדי. אפשר אולי להשוות אותה למערכת היחסים בין שתי דמויות מרכזיות, רודולף וזיגפריד, שכביכול אמורים להיות החברים הכי טובים מגיל קטן (ויש רמזים שאף מעבר לזה) אבל בכל זאת גם כשנמצאים ביחידות הם שומרים ביניהם על דיסטנס צבאי. זה לא מעורר גיחוך, אבל זה גם ממש לא עוזר לך להיקשר לדמויות האלה. דמות מרכזית אחרת חווה שכול של חבר קרוב, אבל אנחנו הצופים לא חווים את זה בכלל והעלילה ממש מדלגת על זה ואנחנו לא רואים את הדמות אפילו מזילה דמעה אחת.
 
בנוסף, למרות שללא ספק הנושא המרכזי של הסדרה הוא מלחמה וכל הדמויות המרכזיות הם אנשי מלחמה, עדיין המלחמה עצמה מקבלת זמן מסך מאוד מצומצם בסדרה ומוצגת גם היא בצורה מרוחקת, עם גרפיקה של איזה משחק מחשב ישן. רק בפרק האחרון אנחנו רואים בפעם היחידה לכמה דקות איזשהו קרב מקרוב, ולא רק מרחוק מהמסכים של המצביאים מרחוק. ולמרות שחלק ניכר מהסדרה מתרחש בתוך ספינות חלל, אנחנו כמעט שלא זוכים לראות אותן אלא במקום זה רואים שוב ושוב רק את גשר הפיקוד של הספינה. בכל זאת, אני מצפה מז'אנר כזה לחוות קצת את הסביבה בחלל ובספינת חלל ואת אורח החיים המיוחד שם, ואין מזה כלום לצערי. גם הווי צבאי אין.
 
כך שאני נותר עם תחושת החמצה.
