מה קראנו/שמענו השבוע?
- פותח הנושא avivs
- פורסם בתאריך
a darker shade of magic + last first snow
a darker shade of magic הוא ספר שמתרחש במספר עולמות מקבילים ודי שונים מבחינת כמות הקסם שבהם, שמסיבה קסומה כלשהי כולם מכילים גרסה של לונדון. הוא סביר לחלוטין, לא רע אבל גם לא סופר-מלהיב. אבל יש לו בעיה כזו: הוא מכיל אלמנט עלילתי די חשוב על חפץ קסום (ועגול) עם כוחות מרושעים שנותן למי שמחזיק בו יכולת מיוחדות אבל גם מפתה אותם אל הרוע וגורם להם לרצות להחזיק בו כל הזמן, ומהחפץ הזה ניתן להפטר רק ע"י החזרתו למקום בו נוצר. נשמע מוכר?
last first snow הוא הדבר הכי רחוק מאסקפיזם שאני יכול לדמיין. הוא מתרחש בעולם מקביל עם קסם ואלים אבל מעבר לזה הוא די דומה לשלנו, ויחד עם כרכרות וכוהני דת וקסמי תעופה הוא מכיל גם קניונים וגורדי שחקים ושווארמיות (ברצינות!) ואיגודים מקצועיים. העלילה בינתיים מזכירה בעיקר את מאבק הדיור של 2011 - משהו על מנהיג במחנה מחאה שמנסה להגיע לפשרה מול תאגידים שרוצים לעשות פרויקט בינוי בשכונה ישנה או משהו כזה. בקיצור, לא מאוד קסום, פחות מעניין מהקודמים, אבל רלוונטי.
a darker shade of magic הוא ספר שמתרחש במספר עולמות מקבילים ודי שונים מבחינת כמות הקסם שבהם, שמסיבה קסומה כלשהי כולם מכילים גרסה של לונדון. הוא סביר לחלוטין, לא רע אבל גם לא סופר-מלהיב. אבל יש לו בעיה כזו: הוא מכיל אלמנט עלילתי די חשוב על חפץ קסום (ועגול) עם כוחות מרושעים שנותן למי שמחזיק בו יכולת מיוחדות אבל גם מפתה אותם אל הרוע וגורם להם לרצות להחזיק בו כל הזמן, ומהחפץ הזה ניתן להפטר רק ע"י החזרתו למקום בו נוצר. נשמע מוכר?
last first snow הוא הדבר הכי רחוק מאסקפיזם שאני יכול לדמיין. הוא מתרחש בעולם מקביל עם קסם ואלים אבל מעבר לזה הוא די דומה לשלנו, ויחד עם כרכרות וכוהני דת וקסמי תעופה הוא מכיל גם קניונים וגורדי שחקים ושווארמיות (ברצינות!) ואיגודים מקצועיים. העלילה בינתיים מזכירה בעיקר את מאבק הדיור של 2011 - משהו על מנהיג במחנה מחאה שמנסה להגיע לפשרה מול תאגידים שרוצים לעשות פרויקט בינוי בשכונה ישנה או משהו כזה. בקיצור, לא מאוד קסום, פחות מעניין מהקודמים, אבל רלוונטי.
מרתון של סרטי הארי פוטר
עלתה בי שאלה שמעולם לא קיבלתי לה הסבר. מה קרה למשפחה של ג'יימס פוטר, אביו של הארי? סירוס בלאק אפילו מזכיר במסדר הפיניקס שאחרי שהוא ברח מהבית הוא גר אצל הפוטרים.
איפה הבית של ההורים של הארי? איפה הבית והמשפחה של ג'יימס פוטר? משם הגיע כל הכסף של הארי? הוא היורש היחיד? מה עם חפצים ותמונות? הכל נעלם?
עלתה בי שאלה שמעולם לא קיבלתי לה הסבר. מה קרה למשפחה של ג'יימס פוטר, אביו של הארי? סירוס בלאק אפילו מזכיר במסדר הפיניקס שאחרי שהוא ברח מהבית הוא גר אצל הפוטרים.
איפה הבית של ההורים של הארי? איפה הבית והמשפחה של ג'יימס פוטר? משם הגיע כל הכסף של הארי? הוא היורש היחיד? מה עם חפצים ותמונות? הכל נעלם?
גם ברוטוס
Member
כנראה ג'יימס פוטר היה בן יחיד
ואבא שלו היה בן יחיד וכן הלאה.
 
כמה דורות אחורה היה אח שני, אבל המשפחה שלו שינתה את שם המשפחה שלה לקארפוטר לאחר כמה איזה שני דורות.
 
וכל החפצים והתמונות היו בתוך בית המשפחה שהתפוצץ בערך כשוולדמורט ניסה להרוג את הארי.
 
כנראה גם שההורים של ג'יימס פוטר מתו לפני ג'יימס ולילי. שזה מוזר קצת כי הוא נולד כשהם היו די צעירים והגיוני שתוחלת חיים של קוסמים היא לא קצרה, כלומר לפחות שווה.
כמובן שייתכן שהם מתו במלחמה עם אוכלי המוות, אבל אז מוזר שלא ציינו את זה.
ואבא שלו היה בן יחיד וכן הלאה.
 
כמה דורות אחורה היה אח שני, אבל המשפחה שלו שינתה את שם המשפחה שלה לקארפוטר לאחר כמה איזה שני דורות.
 
וכל החפצים והתמונות היו בתוך בית המשפחה שהתפוצץ בערך כשוולדמורט ניסה להרוג את הארי.
 
כנראה גם שההורים של ג'יימס פוטר מתו לפני ג'יימס ולילי. שזה מוזר קצת כי הוא נולד כשהם היו די צעירים והגיוני שתוחלת חיים של קוסמים היא לא קצרה, כלומר לפחות שווה.
כמובן שייתכן שהם מתו במלחמה עם אוכלי המוות, אבל אז מוזר שלא ציינו את זה.
חתול השיממון
New member
ופרס התרגום הגרוע ביותר ever הולך ל...
מלאך! (או: מלאך: הגיוס. שונאת ספרים עם נקודותיים בתוך השם שלהם).
שלא תטעו, זה ספר נהדר. נתחיל מהעובדה שמדובר בספר ילדים-מרגלים בריטים - מה יכול להיות טוב יותר מזה? (טוב, אני מניחה שיש כמה דברים, כמו מגש מסיבה של סושי או תמונות עירום של אלכסנדר סקארסגארד שנשלחות אלייך במייל אנונימי, אבל כן, ספרי ילדים-מרגלים בריטים אכן מדורגים די גבוה בראש הרשימה). אהבתם אלכס ריידר? אהבתם קינגסמן? אז מלאך הולך להשאיר גם אתכם ערים עד 4 בבוקר, כפי שהוא עשה לי P:
נמשיך לעובדה שיש בספר המון אמינות והגיון (בניגוד לספריסרטים (סרטיספרים?) אחרים מהז'אנר): האופן שבו מנוהלות משימות הריגול והאופי שלהן, למשל (צריכות אישור של ועדת אתיקה, אף פעם לא שולחים ילדים למשימה שסוכן מבוגר יכול לעשות, המשימות רחוקות מאוד מלהיות מסוכנות - אף ילד לא משחק אותה ג'יימס בונד מיניאטורי, מכסח את הרעים בבעיטות סיבוביות וקופץ מרכבות נוסעות, אלא יותר נשלח להסתנן למקומות ולצלם מסמכים תוך דגש על התנהגות של בני נוער רגילים (ונדליסטים/חטטנים), שזה אולי קצת מאכזב לפרקים אבל מצד שני הגיוני מאוד). גם הילדים עצמם מתנהגים מאוד בהתאם לגילם - לא פשוט לכתוב ילד בן 12 שמבצע משימת ריגול בצורה מוצלחת בלי לאבד את האימפולסיביות, הילדותיות וה'אוף אבל' הטיפוסיים לילד בגילו.
הגיבור עצמו הוא ערס בריטי (כן-כן, ערס. עם לוק הסווצ'ר-פומה-נעלי-אדידס הנצחי ומכות כתחביב עיקרי) ידידותי שאי אפשר שלא לחבבו ולרצות לפרוע את תספורת הכריש-הכרבולת שלו (צוחקת איתכם, תרגעו. אין לו תספורת כרבולת. לא הייתי מסוגלת לשאת ספר בו אנשים עם תספורות כאלו מסתובבים לאור יום). ולא, הוא לא היתום היחיד והמסכן מבין כל המגויסים העשירים והמפונפנים עם השביל בצד (כולם שם יתומים בתור דרישת קדם) שלא מפסיקים לרדת עליו (אף אחד לא יורד עליו, הוא אפילו די מקובל) לפחות עד שמתגלה שכולם אפסים עלובים ביחס לכישוריו המופלאים והמולדים שבקיומם איש לא חשד עד כה (כולם מוכשרים שם באותה מידה ומה שבעיקר משפיע על הביצועים שלהם הוא נסיון, ובגלל שלגיבורנו יש הכי מעט ממנו, הוא ממש לא הכי טוב). הם הצליחו אפילו להימנע מהקלישאה של מותם הטרגי של ההורים האוהבים. אפשר לחשוב שאין בעולם סתם הורים שסתם מתים.
נסיים בעובדה שיש המון מתח ואקשן, משימת הריגול מעניינת והתעלומה לא מופרכת (בניגוד לאלכס ריידר למשל, שהוא סגיד בפני עצמו, אבל אין ספק שסובל ממינון יתר של גנרלי עבר שמנסים להשתלט על העולם) - או בקיצור, אתם ממש יכולים לדמיין את כל החרא הזה מתרחש בעולם שלנו.
אז אחלה ספר, כן?
אלא שאז אני קוראת לי, ספר לילדים בחטיבה, כן? עם תוכן מיני בערך ברמה של הארי פוטר (או במילים אחרות, בלי), ופתאום, המשפט הבא:
"אל תבכה, ג'יימס", אמרה איימי. "זה קשה, אבל גם אתה."
W. T. F?!
מלאך! (או: מלאך: הגיוס. שונאת ספרים עם נקודותיים בתוך השם שלהם).
שלא תטעו, זה ספר נהדר. נתחיל מהעובדה שמדובר בספר ילדים-מרגלים בריטים - מה יכול להיות טוב יותר מזה? (טוב, אני מניחה שיש כמה דברים, כמו מגש מסיבה של סושי או תמונות עירום של אלכסנדר סקארסגארד שנשלחות אלייך במייל אנונימי, אבל כן, ספרי ילדים-מרגלים בריטים אכן מדורגים די גבוה בראש הרשימה). אהבתם אלכס ריידר? אהבתם קינגסמן? אז מלאך הולך להשאיר גם אתכם ערים עד 4 בבוקר, כפי שהוא עשה לי P:
נמשיך לעובדה שיש בספר המון אמינות והגיון (בניגוד לספריסרטים (סרטיספרים?) אחרים מהז'אנר): האופן שבו מנוהלות משימות הריגול והאופי שלהן, למשל (צריכות אישור של ועדת אתיקה, אף פעם לא שולחים ילדים למשימה שסוכן מבוגר יכול לעשות, המשימות רחוקות מאוד מלהיות מסוכנות - אף ילד לא משחק אותה ג'יימס בונד מיניאטורי, מכסח את הרעים בבעיטות סיבוביות וקופץ מרכבות נוסעות, אלא יותר נשלח להסתנן למקומות ולצלם מסמכים תוך דגש על התנהגות של בני נוער רגילים (ונדליסטים/חטטנים), שזה אולי קצת מאכזב לפרקים אבל מצד שני הגיוני מאוד). גם הילדים עצמם מתנהגים מאוד בהתאם לגילם - לא פשוט לכתוב ילד בן 12 שמבצע משימת ריגול בצורה מוצלחת בלי לאבד את האימפולסיביות, הילדותיות וה'אוף אבל' הטיפוסיים לילד בגילו.
הגיבור עצמו הוא ערס בריטי (כן-כן, ערס. עם לוק הסווצ'ר-פומה-נעלי-אדידס הנצחי ומכות כתחביב עיקרי) ידידותי שאי אפשר שלא לחבבו ולרצות לפרוע את תספורת הכריש-הכרבולת שלו (צוחקת איתכם, תרגעו. אין לו תספורת כרבולת. לא הייתי מסוגלת לשאת ספר בו אנשים עם תספורות כאלו מסתובבים לאור יום). ולא, הוא לא היתום היחיד והמסכן מבין כל המגויסים העשירים והמפונפנים עם השביל בצד (כולם שם יתומים בתור דרישת קדם) שלא מפסיקים לרדת עליו (אף אחד לא יורד עליו, הוא אפילו די מקובל) לפחות עד שמתגלה שכולם אפסים עלובים ביחס לכישוריו המופלאים והמולדים שבקיומם איש לא חשד עד כה (כולם מוכשרים שם באותה מידה ומה שבעיקר משפיע על הביצועים שלהם הוא נסיון, ובגלל שלגיבורנו יש הכי מעט ממנו, הוא ממש לא הכי טוב). הם הצליחו אפילו להימנע מהקלישאה של מותם הטרגי של ההורים האוהבים. אפשר לחשוב שאין בעולם סתם הורים שסתם מתים.
נסיים בעובדה שיש המון מתח ואקשן, משימת הריגול מעניינת והתעלומה לא מופרכת (בניגוד לאלכס ריידר למשל, שהוא סגיד בפני עצמו, אבל אין ספק שסובל ממינון יתר של גנרלי עבר שמנסים להשתלט על העולם) - או בקיצור, אתם ממש יכולים לדמיין את כל החרא הזה מתרחש בעולם שלנו.
אז אחלה ספר, כן?
אלא שאז אני קוראת לי, ספר לילדים בחטיבה, כן? עם תוכן מיני בערך ברמה של הארי פוטר (או במילים אחרות, בלי), ופתאום, המשפט הבא:
"אל תבכה, ג'יימס", אמרה איימי. "זה קשה, אבל גם אתה."
W. T. F?!
סיימתי את טרילוגיית Low Town
הספרים:
Low Town
Tomorrow, the Killing
She Who Waits
 
הרבה שנים לא קראתי טרילוגיה ברצף. אני מעדיף לעשות הפסקות בין ספרים של אותה הסדרה, אבל הפעם שמחתי להמשיך מיד לספר הבא.
 
זו טרילוגיית פנטזיה, אבל אין בה המון קסם. זה יותר ברקע.
הסיפור מתמקד באיזור מאוד אלים ואפל, מעין דרום תל אביב, רק טיפה יותר מסוכן.
הגיבור הוא אדם שדי מנהל את האזור, אבל פעם היה חלק מהמשטרה החשאית, עד שהיחסים האלה התפוצצו.
 
ברקע יש זיכרונות ממלחמה שנמשכה חמש שנים, והיא מתוארת בצורה ויזואלית במיוחד.
 
הספרים כתובים בסגנון מעט בלשי, ובדרך יש תעלומה כלשהי שהגיבור מנסה לפתור. אומנם הספרים הם לא המשך ישיר אחד של השני (יש שלוש שנים בין כל ספר), אבל אירועים בספר אחד מאוד חשובים להבנת הספר הבא.
 
כל הספרים בערך באותה הרמה, אבל בכל זאת אהבתי את הראשון והשלישי יותר מהשני. הספר השלישי היה די פושר ברובו, עד שברבע האחרון דברים ממש התחילו להתקדם במהירות. הסיום היה עוצמתי מאוד.
 
זו טרילוגיה אלימה, בוטה (אבל לא בקטע מיני), עם דמויות לא נחמדות אבל בכל זאת מציאותיות. והכתיבה עצמה נפלאה ועשירה. הגיבור, מצדו, כתוב מצוין, אנטי גיבור שחצי מהזמן הייתי בעדו וחצי מהזמן ממש לא.
 
ללא ספק שווה קריאה.
 
הספרים:
Low Town
Tomorrow, the Killing
She Who Waits
 
הרבה שנים לא קראתי טרילוגיה ברצף. אני מעדיף לעשות הפסקות בין ספרים של אותה הסדרה, אבל הפעם שמחתי להמשיך מיד לספר הבא.
 
זו טרילוגיית פנטזיה, אבל אין בה המון קסם. זה יותר ברקע.
הסיפור מתמקד באיזור מאוד אלים ואפל, מעין דרום תל אביב, רק טיפה יותר מסוכן.
הגיבור הוא אדם שדי מנהל את האזור, אבל פעם היה חלק מהמשטרה החשאית, עד שהיחסים האלה התפוצצו.
 
ברקע יש זיכרונות ממלחמה שנמשכה חמש שנים, והיא מתוארת בצורה ויזואלית במיוחד.
 
הספרים כתובים בסגנון מעט בלשי, ובדרך יש תעלומה כלשהי שהגיבור מנסה לפתור. אומנם הספרים הם לא המשך ישיר אחד של השני (יש שלוש שנים בין כל ספר), אבל אירועים בספר אחד מאוד חשובים להבנת הספר הבא.
 
כל הספרים בערך באותה הרמה, אבל בכל זאת אהבתי את הראשון והשלישי יותר מהשני. הספר השלישי היה די פושר ברובו, עד שברבע האחרון דברים ממש התחילו להתקדם במהירות. הסיום היה עוצמתי מאוד.
 
זו טרילוגיה אלימה, בוטה (אבל לא בקטע מיני), עם דמויות לא נחמדות אבל בכל זאת מציאותיות. והכתיבה עצמה נפלאה ועשירה. הגיבור, מצדו, כתוב מצוין, אנטי גיבור שחצי מהזמן הייתי בעדו וחצי מהזמן ממש לא.
 
ללא ספק שווה קריאה.
 
minimalman
New member
מבחינת הסגנון אני חושב שפנטסיה-נואר
זה קיטלוג די קולע. הנה, יש לך את זה פה ממקור ראשון: http://youtu.be/KtdSJrOS_DU לגבי ה-settings , בערך מה שאביב אמר: סוג של יקום חלופי, שהנוף האורבני והטכנולוגיה הצבאית שבו (שמוזכרת רק בזכרונות של הגיבור) ממקמת אותו בסביבות המאה ה 16-17
זה קיטלוג די קולע. הנה, יש לך את זה פה ממקור ראשון: http://youtu.be/KtdSJrOS_DU לגבי ה-settings , בערך מה שאביב אמר: סוג של יקום חלופי, שהנוף האורבני והטכנולוגיה הצבאית שבו (שמוזכרת רק בזכרונות של הגיבור) ממקמת אותו בסביבות המאה ה 16-17
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.