חמש עשרה החיים הראשונים של הארי אוגוסט - קלייר נורת'
סוג של ספר מסע בזמן, על אדם שכל פעם שהוא מת - הוא מתחיל את החיים שלו מחדש (עם זכרון של כל החיים הקודמים). משהו כמו לקום אתמול בבוקר או קצה המחר - רק בסדר גודל יותר גדול של זמן.
אני מת על הפורמט הזה. חשבתי שאקבל משהו סטנדרטי אך מבדר.
התוצאה הייתה שונה לגמרי.
ראשית, כבוד לקלייר נורת', שנמנעה מכל הקלישאות, ויצרה ספר מקורי מאד עם עלילה שיכולה להתקיים רק בחוקים הפנימיים של הספר. היא ממש חשבה עמוק על ההשלכות של העולם שיצרה, וניתחה אותן כמו סופר מד"ב מהדור הישן. ככה כותבים מד"ב (או פנטזיה?) כמו שצריך.
רק שלא התלהבתי מהספר עד הסוף (למרות שברבע האחרון הוא הוא בהחלט page turner). למה?
ראשית, כי הכתיבה של נורת' לא אחידה ברמתה. לצד קטעי פרוזה אדירים (באמת), יש כאלה עם דיאלוגים מביכים ומוזרים. שנית, כי יש לה נטיה לסדיסטיות - ואני קצת רגיש לזה. ושלישית, כי הכתיבה אפלה, האווירה מלוכלכת, הטון ספרותי - ולא התחברתי לזה עד הסוף.
אבל בכל זאת, ספר מיוחד. שמח שקראתי אותו.