מה קראנו/שמענו השבוע?
- פותח הנושא avivs
- פורסם בתאריך
והתחלתי משהו בשם beauty queens
תקציר - כמו אבודים, רק שהמטוס שמתרסק על האי המסתורי שקורים בו דברים מוזרים, היה מלא במועמדות לתחרות יופי לנערות. כמו באבודים, גם כאן יתברר שרוב הדמויות לא כמו שהן נראות ולרובן יש סוד כלשהו.
זו סאטירה פרועה (אם כי לא מתוחכמת במיוחד) על פחות או יותר כל דבר שקשור במה שתרבות הצריכה גורמת לנערות (דימוי גוף, ענייני מגדר, הסללה וכולי). מי אמר שאין פמיניסטיות עם חוש הומור?
תקציר - כמו אבודים, רק שהמטוס שמתרסק על האי המסתורי שקורים בו דברים מוזרים, היה מלא במועמדות לתחרות יופי לנערות. כמו באבודים, גם כאן יתברר שרוב הדמויות לא כמו שהן נראות ולרובן יש סוד כלשהו.
זו סאטירה פרועה (אם כי לא מתוחכמת במיוחד) על פחות או יותר כל דבר שקשור במה שתרבות הצריכה גורמת לנערות (דימוי גוף, ענייני מגדר, הסללה וכולי). מי אמר שאין פמיניסטיות עם חוש הומור?
minimalman
New member
סיימתי את low town , התחלתי את The Troupe
לגבי ה- low town , אין לי אלא להצטרף להמלצה של אביב - טרילוגיה מצוינת! הראשון לא לגמרי שכנע אבל היה מספיק טוב כדי להמשיך. בשני כבר הפכתי לוורדניסט מושבע - אלים, קשה לעיכול, לעתים קצת מבולגן , אבל לא נטול עוצמה רגשית, כמו שצריך. בשלישי זה באמת קצת הרגיש שמתחיל להיגמר לפולנסקי הדלק אבל השליש האחרון והסוף (אחחח איזה סוף ) יותר ממפצים. בקיצור , טוב מאד, הישר למדף הפייבוריטס. לגבי The Troupe - שלישי של ג׳קסון בנט שאני קורא השנה אחרי city of stairs שחיבבתי מאד ו- mr shivers השאפתני אבל לא באמת מוצלח. האמת שכרגע , אחרי 3 שבועות עם הציניות של פולנסקי קצת קשה לחזור לסגנון הקצת הנאיבי של בנט, מאמין שעוד 100 - 200 עמ׳ זה יסתדר.
לגבי ה- low town , אין לי אלא להצטרף להמלצה של אביב - טרילוגיה מצוינת! הראשון לא לגמרי שכנע אבל היה מספיק טוב כדי להמשיך. בשני כבר הפכתי לוורדניסט מושבע - אלים, קשה לעיכול, לעתים קצת מבולגן , אבל לא נטול עוצמה רגשית, כמו שצריך. בשלישי זה באמת קצת הרגיש שמתחיל להיגמר לפולנסקי הדלק אבל השליש האחרון והסוף (אחחח איזה סוף ) יותר ממפצים. בקיצור , טוב מאד, הישר למדף הפייבוריטס. לגבי The Troupe - שלישי של ג׳קסון בנט שאני קורא השנה אחרי city of stairs שחיבבתי מאד ו- mr shivers השאפתני אבל לא באמת מוצלח. האמת שכרגע , אחרי 3 שבועות עם הציניות של פולנסקי קצת קשה לחזור לסגנון הקצת הנאיבי של בנט, מאמין שעוד 100 - 200 עמ׳ זה יסתדר.
The Crimson Campaign - בריאן מקללן
אביב יסכים איתי נראה לי: ספר מדהים. אדיר!
זה הספר השני בטרילוגית The Power Mage, ובעוד שהספר הראשון היה "טוב מאד" (אבל לא יותר מזה), השני פשוט אדיר. רצף של דמויות שימשיכו איתי הלאה, שלל סצינות מגניבות ומתח שלא יכולתי להניח מהיד. התחלתי לקרוא בשבע בערב והמשכתי עד שש בבוקר.
אביב יסכים איתי נראה לי: ספר מדהים. אדיר!
זה הספר השני בטרילוגית The Power Mage, ובעוד שהספר הראשון היה "טוב מאד" (אבל לא יותר מזה), השני פשוט אדיר. רצף של דמויות שימשיכו איתי הלאה, שלל סצינות מגניבות ומתח שלא יכולתי להניח מהיד. התחלתי לקרוא בשבע בערב והמשכתי עד שש בבוקר.
minimalman
New member
סיימתי את low town , התחלתי את The Troupe
לגבי ה- low town , אין לי אלא להצטרף להמלצה של אביב - טרילוגיה מצוינת! הראשון לא לגמרי שכנע אבל היה מספיק טוב כדי להמשיך. בשני כבר הפכתי לוורדניסט מושבע - ספר אלים, קשה לעיכול, לעתים קצת מבולגן , אבל לא נטול עוצמה רגשית, כמו שצריך. בשלישי זה באמת קצת הרגיש שמתחיל להיגמר לפולנסקי הדלק אבל השליש האחרון והסוף (אחחח איזה סוף ) יותר ממפצים. בקיצור , טוב מאד, הישר למדף הפייבוריטס. לגבי The Troupe - שלישי של ג׳קסון בנט שאני קורא השנה אחרי city of stairs שחיבבתי מאד ו- mr shivers השאפתני אבל לא באמת מוצלח. האמת שכרגע , אחרי 3 שבועות עם הציניות של פולנסקי קצת קשה לחזור לסגנון הקצת נאיבי של בנט, מאמין שעוד 100 - 200 עמ׳ זה יסתדר.
לגבי ה- low town , אין לי אלא להצטרף להמלצה של אביב - טרילוגיה מצוינת! הראשון לא לגמרי שכנע אבל היה מספיק טוב כדי להמשיך. בשני כבר הפכתי לוורדניסט מושבע - ספר אלים, קשה לעיכול, לעתים קצת מבולגן , אבל לא נטול עוצמה רגשית, כמו שצריך. בשלישי זה באמת קצת הרגיש שמתחיל להיגמר לפולנסקי הדלק אבל השליש האחרון והסוף (אחחח איזה סוף ) יותר ממפצים. בקיצור , טוב מאד, הישר למדף הפייבוריטס. לגבי The Troupe - שלישי של ג׳קסון בנט שאני קורא השנה אחרי city of stairs שחיבבתי מאד ו- mr shivers השאפתני אבל לא באמת מוצלח. האמת שכרגע , אחרי 3 שבועות עם הציניות של פולנסקי קצת קשה לחזור לסגנון הקצת נאיבי של בנט, מאמין שעוד 100 - 200 עמ׳ זה יסתדר.
minimalman
New member
סיימתי את low town , התחלתי את The Troupe
לגבי ה- low town , אין לי אלא להצטרף להמלצה של אביב - טרילוגיה מצוינת!
הראשון לא לגמרי שכנע אבל היה מספיק טוב כדי להמשיך. בשני כבר הפכתי לוורדניסט מושבע - ספר אלים, פחות נוח לעיכול, לעתים קצת מבולגן , אבל לא נטול עוצמה רגשית, כמו שצריך.
בשלישי זה באמת קצת הרגיש שמתחיל להיגמר לפולנסקי הדלק אבל השליש האחרון והסוף (אחחח איזה סוף ) יותר ממפצים.
בקיצור , טוב מאד, הישר למדף הפייבוריטס.
לגבי The Troupe - שלישי של ג׳קסון בנט שאני קורא השנה אחרי city of stairs שחיבבתי מאד ו- mr shivers השאפתני אבל לא באמת מוצלח. האמת שכרגע , אחרי 3 שבועות עם הציניות של פולנסקי קצת קשה לחזור לסגנון הפשוט , אפילו קצת נאיבי של בנט, מאמין שעוד 100 - 200 עמ׳ זה יסתדר.
לגבי ה- low town , אין לי אלא להצטרף להמלצה של אביב - טרילוגיה מצוינת!
הראשון לא לגמרי שכנע אבל היה מספיק טוב כדי להמשיך. בשני כבר הפכתי לוורדניסט מושבע - ספר אלים, פחות נוח לעיכול, לעתים קצת מבולגן , אבל לא נטול עוצמה רגשית, כמו שצריך.
בשלישי זה באמת קצת הרגיש שמתחיל להיגמר לפולנסקי הדלק אבל השליש האחרון והסוף (אחחח איזה סוף ) יותר ממפצים.
בקיצור , טוב מאד, הישר למדף הפייבוריטס.
לגבי The Troupe - שלישי של ג׳קסון בנט שאני קורא השנה אחרי city of stairs שחיבבתי מאד ו- mr shivers השאפתני אבל לא באמת מוצלח. האמת שכרגע , אחרי 3 שבועות עם הציניות של פולנסקי קצת קשה לחזור לסגנון הפשוט , אפילו קצת נאיבי של בנט, מאמין שעוד 100 - 200 עמ׳ זה יסתדר.
minimalman
New member
קראתי את הביקורות
וכנראה שחלקם נכונות, גם הטובות וגם אלו שפחות. בכל אופן הוא אצלי כבר שבועיים (הזמנתי אחרי שסיימתי את השני).
אני מניח שאני הולך למצוא שם קצת קשיי התאקלמות בז׳אנר , בכל זאת נראה שהוא הגיע ממסורת ספרותית
קצת שונה, אבל עדיין, מעניין אותי לראות לאן הוא לוקח את זה.
מתכוון להגיע אליו עוד ספר , שניים.
וכנראה שחלקם נכונות, גם הטובות וגם אלו שפחות. בכל אופן הוא אצלי כבר שבועיים (הזמנתי אחרי שסיימתי את השני).
אני מניח שאני הולך למצוא שם קצת קשיי התאקלמות בז׳אנר , בכל זאת נראה שהוא הגיע ממסורת ספרותית
קצת שונה, אבל עדיין, מעניין אותי לראות לאן הוא לוקח את זה.
מתכוון להגיע אליו עוד ספר , שניים.
חתול השיממון
New member
המדריך לימים הקרובים
אכן כן, חרגתי ממנהגי הידוע להביע את הפטריוטיות שלי בכל דרך אפשרית מלבד קריאת ספרים ישראלים (כי סליחה אבל 95% מהם גרועים עד דמעות). המדריך לימים הקרובים דוקא לא גרוע - קודם כל, הוא מהספרים האלה שמדברים עם הקורא ומשחקים אותה ספרים אמיתיים שקרו באמת והסופר הוא לכאורה אחת מהדמויות. אתם יודעים, כמו סדרה של צרות ו'מכשפה'. ביליתי חלק ניכר מילדותי באמונה ש'מכשפה' קרה באמת (אוף, היה שם אפילו את המייל של האליסון הזאת!) והחלטתי להאמין שגם המדריך אמיתי, כי זה הרבה יותר כיף מלהאמין בפיות שיניים. יש שם גם קטעים ממש מגניבים (קונג פו! והאיש בכובע הבייסבול!) והדמויות נורא likable.
מה לא? טוב, העלילה קלושה ודלה למדי, ונעה בין רמת הגיון של "אפשר היה לעשות את זה טוב יותר" לבין "לא הגיוני עד צווחת תסכול" (הדרך בה הם התגברו על הבאד גאי: נו באמת. ולמה אף אחד לא שואל את עצמו מאיפה הגיע הספר? ומי כתב אותו?) גם הדמויות קלושות ודלות למדי: likable, נכון, אבל לכל אחת תכונת אופי אחת (וחצי) ועומק של דף מדפסת מאיכות בינונית (חוץ מסטפן אולי).
זה גם ספר חופר, רולינג-סטייל (לא מדברת על ה"פ כמובן, אלא על ספרי המבוגרים שלה, אלה שבהם העורכים פחדו מדי לקצץ מחשש שהיא תכה בהם בברק כי היא רולינג והכל, והתוצאה היא סיפור שנקטע שוב ושוב במן זרמי תודעה ותהיות על משמעות החיים).
הסוף: דביק ומביש לקסיקון-סטייל. או דם-אמיתי-סטייל, תבחרו את האכזבה האהובה עליכם.
ואלוהים, זה כל-כך מתנשא, רדוד ומרדיד להניח שכל מה שאנשים רוצים בסופו של דבר, והדבר היחיד שיכול לעשות אותם מאושרים, הוא לבנות בית קטן ונחמד עם אהבת חייהם, ושאנשים שחושבים אחרת הם פשוט פגועים/טיפשים מכדי להבין את זה. אף על פי שלביטלס יש שיר כזה, להכליל ככה את כל האנושות זה רק קצת פחות גרוע מלהגיד שכל הלהט"בים הם בעצם סטרייטים שלא יודעים מה טוב להם.
אתם יכולים לקרוא את הספר, זה לא שהוא יגרום לכם סבל. אבל אתם יכולים גם סתם לשבת ולאכול גלידה.
אכן כן, חרגתי ממנהגי הידוע להביע את הפטריוטיות שלי בכל דרך אפשרית מלבד קריאת ספרים ישראלים (כי סליחה אבל 95% מהם גרועים עד דמעות). המדריך לימים הקרובים דוקא לא גרוע - קודם כל, הוא מהספרים האלה שמדברים עם הקורא ומשחקים אותה ספרים אמיתיים שקרו באמת והסופר הוא לכאורה אחת מהדמויות. אתם יודעים, כמו סדרה של צרות ו'מכשפה'. ביליתי חלק ניכר מילדותי באמונה ש'מכשפה' קרה באמת (אוף, היה שם אפילו את המייל של האליסון הזאת!) והחלטתי להאמין שגם המדריך אמיתי, כי זה הרבה יותר כיף מלהאמין בפיות שיניים. יש שם גם קטעים ממש מגניבים (קונג פו! והאיש בכובע הבייסבול!) והדמויות נורא likable.
מה לא? טוב, העלילה קלושה ודלה למדי, ונעה בין רמת הגיון של "אפשר היה לעשות את זה טוב יותר" לבין "לא הגיוני עד צווחת תסכול" (הדרך בה הם התגברו על הבאד גאי: נו באמת. ולמה אף אחד לא שואל את עצמו מאיפה הגיע הספר? ומי כתב אותו?) גם הדמויות קלושות ודלות למדי: likable, נכון, אבל לכל אחת תכונת אופי אחת (וחצי) ועומק של דף מדפסת מאיכות בינונית (חוץ מסטפן אולי).
זה גם ספר חופר, רולינג-סטייל (לא מדברת על ה"פ כמובן, אלא על ספרי המבוגרים שלה, אלה שבהם העורכים פחדו מדי לקצץ מחשש שהיא תכה בהם בברק כי היא רולינג והכל, והתוצאה היא סיפור שנקטע שוב ושוב במן זרמי תודעה ותהיות על משמעות החיים).
הסוף: דביק ומביש לקסיקון-סטייל. או דם-אמיתי-סטייל, תבחרו את האכזבה האהובה עליכם.
ואלוהים, זה כל-כך מתנשא, רדוד ומרדיד להניח שכל מה שאנשים רוצים בסופו של דבר, והדבר היחיד שיכול לעשות אותם מאושרים, הוא לבנות בית קטן ונחמד עם אהבת חייהם, ושאנשים שחושבים אחרת הם פשוט פגועים/טיפשים מכדי להבין את זה. אף על פי שלביטלס יש שיר כזה, להכליל ככה את כל האנושות זה רק קצת פחות גרוע מלהגיד שכל הלהט"בים הם בעצם סטרייטים שלא יודעים מה טוב להם.
אתם יכולים לקרוא את הספר, זה לא שהוא יגרום לכם סבל. אבל אתם יכולים גם סתם לשבת ולאכול גלידה.
חתול השיממון
New member
לא. אבל אני אנסה.
The Liar's Key
החלק השני בטרילוגיית The Red Queen's War.
אני ב-60% בערך ונהנה בכללי מההרפתקאות שם. הסיפור קצת נמרח, אבל לורנס בדרך כלל הולך קצת לאיבוד עם המונולוגים הפנימיים של הגיבורים שלו.
 
למרות שהספר כיפי, והכתיבה מעולה, יש בעיה עם הדמות הראשית - כן, הוא לא נסבל, כן הוא אנוכי ומנותק מהמציאות, אבל אתה מאמין שאחרי כל הדברים שקורים לו שם, הוא ישתנה ויתפתח. אבל לא. הוא נשאר אותו הדבר, ואם מדי פעם מבליח איזה סיכוי לשינוי, הוא נעלם מהר.
זה תמיד מפריע לי עם הספרים של הסופר הזה - הקושי שלו לתת לדמויות להתפתח.
הוא נאחז באופי שיצר להם, וקשה לו לתת לאירועים להשפיע על האופי הזה.
 
זה מרגיז, ומונע ממני לא להיות לגמרי בעד הגיבור. זה בעייתי.
 
החלק השני בטרילוגיית The Red Queen's War.
אני ב-60% בערך ונהנה בכללי מההרפתקאות שם. הסיפור קצת נמרח, אבל לורנס בדרך כלל הולך קצת לאיבוד עם המונולוגים הפנימיים של הגיבורים שלו.
 
למרות שהספר כיפי, והכתיבה מעולה, יש בעיה עם הדמות הראשית - כן, הוא לא נסבל, כן הוא אנוכי ומנותק מהמציאות, אבל אתה מאמין שאחרי כל הדברים שקורים לו שם, הוא ישתנה ויתפתח. אבל לא. הוא נשאר אותו הדבר, ואם מדי פעם מבליח איזה סיכוי לשינוי, הוא נעלם מהר.
זה תמיד מפריע לי עם הספרים של הסופר הזה - הקושי שלו לתת לדמויות להתפתח.
הוא נאחז באופי שיצר להם, וקשה לו לתת לאירועים להשפיע על האופי הזה.
 
זה מרגיז, ומונע ממני לא להיות לגמרי בעד הגיבור. זה בעייתי.
 
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.