מה קראנו/שמענו השבוע?
- פותח הנושא avivs
- פורסם בתאריך
הילדה עם כל המתנות - מ.ר. קארי
במקרה הספר גם "כיכב" במועדון הקריאה של הבלוג שלי השבוע. אז תסלחו לי אם במקום לשחזר פה את מה שכתבתי עליו, אפנה אתכם לטון המילים שיש שם.
http://www.neiman.co.il/2015/10/11095
במקרה הספר גם "כיכב" במועדון הקריאה של הבלוג שלי השבוע. אז תסלחו לי אם במקום לשחזר פה את מה שכתבתי עליו, אפנה אתכם לטון המילים שיש שם.
http://www.neiman.co.il/2015/10/11095
the 3 body problem
טוב, סיימתי את זה, למרות שלא התלהבתי מהספר בשום שלב.
יש שם רעיון מגניב, אבל הביצוע עצמו פושר בעיניי.
לא ממש יכול להמליץ על הספר הזה. הוא לא מסוג הספרים שאני מתחבר אליהם בדרך כלל, מזכיר לי את "קץ הילדות" שהיה לו רעיון מאוד גדול, אבל הרגיש לי הזוי מדי בשביל שממש אתחבר למה שקורה שם.
טוב, סיימתי את זה, למרות שלא התלהבתי מהספר בשום שלב.
יש שם רעיון מגניב, אבל הביצוע עצמו פושר בעיניי.
לא ממש יכול להמליץ על הספר הזה. הוא לא מסוג הספרים שאני מתחבר אליהם בדרך כלל, מזכיר לי את "קץ הילדות" שהיה לו רעיון מאוד גדול, אבל הרגיש לי הזוי מדי בשביל שממש אתחבר למה שקורה שם.
אדם האבן של קורנליה פונקה
אני בהתלבטות לגבי הספר הזה
אני בהתלבטות לגבי פונקה באופן כללי
אני חושבת שהרעיונות שלה מאד טובים, ממש לטעמי
אבל הכתיבה שלה לפעמים גורמת לי להתכווצות מעיים
אי אפשר להגיד שהיא לא יודעת לכתוב או לא מוכשרת בכתיבה, דווקא בגלל זה זה מציק לי
כי זה כמעט כמעט - אבל לא
כמעט טוב אבל בסוף נשאר בינוני
יש הרבה חזרות, יותר מדי מחשבות והרגשות (יש דרכים יותר אינטליגנטיות להראות מה הדמות מרגישה וחושבת במקום לכתוב את זה אחד לאחד)
לפעמים היא בעיניי קצת מתאהבת מדי באופן שבו המילים מתחברות - אני יכולה להבין איך זה קורה לה, אבל זה עדיין מעצבן - מילים כמו לילה, מים, זורם מעיניה, צומח בבשר... כל הביטויים האלה יפים כשלעצמם אבל הם גם:
א. מוצו ממזמן
ב. היופי שלהם לא מחפה על הבעיות בכתיבה. והייתי מעדיפה שתדלל את הביטויים האלה ותשקיע את המאמץ בכתיבה יותר מהודקת וחכמה.
בקטעים מסוימים, הספר הרגיש קצת כמו תסריט ולא כ"כ כמו פרוזה.
ובכל זאת, למה קראתי - כי כאמור הרעיונות שלה יפים מאד ואני אוהבת את זה שהפנטזיה הולכת למקומות אפלים
זה קצת הזכיר לי את מיו מיו שלי של לינדרגרן, רק שמיו מיו הוא כל מה שפונקה מנסה לכתוב ולא מצליחה
אני בהתלבטות לגבי הספר הזה
אני בהתלבטות לגבי פונקה באופן כללי
אני חושבת שהרעיונות שלה מאד טובים, ממש לטעמי
אבל הכתיבה שלה לפעמים גורמת לי להתכווצות מעיים
אי אפשר להגיד שהיא לא יודעת לכתוב או לא מוכשרת בכתיבה, דווקא בגלל זה זה מציק לי
כי זה כמעט כמעט - אבל לא
כמעט טוב אבל בסוף נשאר בינוני
יש הרבה חזרות, יותר מדי מחשבות והרגשות (יש דרכים יותר אינטליגנטיות להראות מה הדמות מרגישה וחושבת במקום לכתוב את זה אחד לאחד)
לפעמים היא בעיניי קצת מתאהבת מדי באופן שבו המילים מתחברות - אני יכולה להבין איך זה קורה לה, אבל זה עדיין מעצבן - מילים כמו לילה, מים, זורם מעיניה, צומח בבשר... כל הביטויים האלה יפים כשלעצמם אבל הם גם:
א. מוצו ממזמן
ב. היופי שלהם לא מחפה על הבעיות בכתיבה. והייתי מעדיפה שתדלל את הביטויים האלה ותשקיע את המאמץ בכתיבה יותר מהודקת וחכמה.
בקטעים מסוימים, הספר הרגיש קצת כמו תסריט ולא כ"כ כמו פרוזה.
ובכל זאת, למה קראתי - כי כאמור הרעיונות שלה יפים מאד ואני אוהבת את זה שהפנטזיה הולכת למקומות אפלים
זה קצת הזכיר לי את מיו מיו שלי של לינדרגרן, רק שמיו מיו הוא כל מה שפונקה מנסה לכתוב ולא מצליחה
חתול השיממון
New member
זה ממש נכון
יש לה גם את הקטע הזה של "זה היה חתול נחמד וצמרירי. כן, נחמד וצמרירי הוא היה". מאוס למדי.
אבל בגדול אני אוהבת את הספרים שלה למרות מגבלותיהם. מלך הגנבים במקום הראשון. כפרה עליו^^
נ.ב
אדם האבן יצא לפני איזה טריליון שנה (או 3 שנים). האם מתכוונים לתרגם את ההמשך? זה לא הרושם שמתקבל. האם יצא בכלל המשך בשפת המקור (הממ, גרמנית?)
יש לה גם את הקטע הזה של "זה היה חתול נחמד וצמרירי. כן, נחמד וצמרירי הוא היה". מאוס למדי.
אבל בגדול אני אוהבת את הספרים שלה למרות מגבלותיהם. מלך הגנבים במקום הראשון. כפרה עליו^^
נ.ב
אדם האבן יצא לפני איזה טריליון שנה (או 3 שנים). האם מתכוונים לתרגם את ההמשך? זה לא הרושם שמתקבל. האם יצא בכלל המשך בשפת המקור (הממ, גרמנית?)
חתול השיממון
New member
אה, זוכרת אותו. חמוד שכזה
קראת גם את לב של דיו? (ז"א, הלב-של-דיו-ים? כי יש שלושה). הם השניים* הכי אהובים עליי שלה (אחרי מלך הגנבים).
*לא שניים כמו 2. שניים כמו second best, כן?
קראת גם את לב של דיו? (ז"א, הלב-של-דיו-ים? כי יש שלושה). הם השניים* הכי אהובים עליי שלה (אחרי מלך הגנבים).
*לא שניים כמו 2. שניים כמו second best, כן?
קראתי חלק
קראתי את מלך הגנבים, שהיה מוצלח
וקראתי נדמה לי שניים מתוך הטרילוגיה של לב של דיו
הם היו נחמדים אבל אחרי שני ספרים כבר התעייפתי מהם, וזה לא סיקרן אותי מספיק כדי להמשיך
אבל את ההמשך של אדם האבן הייתי שמחה לקרוא למרות המגרעות, כי העולם שלו מעניין אותי ופיות מסוכנות זה כיף
קראתי את מלך הגנבים, שהיה מוצלח
וקראתי נדמה לי שניים מתוך הטרילוגיה של לב של דיו
הם היו נחמדים אבל אחרי שני ספרים כבר התעייפתי מהם, וזה לא סיקרן אותי מספיק כדי להמשיך
אבל את ההמשך של אדם האבן הייתי שמחה לקרוא למרות המגרעות, כי העולם שלו מעניין אותי ופיות מסוכנות זה כיף
מסיים את The Trade of Queens,השישי (ןהאחרון לבינתיים) בסדרה.
סדרת ה Merchant Princes של צ'רלס סטרוס היא סדרת מ"דב, וההדגשה נובעת מכך כשלאחר קריאה על גב הספר (הראשון, נדמה לי שגם השני יצא בעברית) מתקבל הרושם כי מדובר בעוד סדרת פנטזיה. סטרוס הוא סופר מד"ב טהור ואע"פ שהנושא בו הוא בחר (היכולת המולדת של קבוצת אנשים לעבור בין עולמות מקבילים באמצעות הסתכלות בתמונה מסוימת) מהווה בסיס לסדרות פנטזיה שונות ("אמבר" היא הראשונה שקופצת לי) הוא הצליח לחמוק מהמלכודת ולכתוב סדרה מעניינת עם הגיון פנימי ועלילה עקיבה.
אהבתי את הניתוחים הכלכלים/פוליטיים של האצולה המולדת ואת היתרונות/מגבלות של חברות במצב טכנולוגי נתון, סטרוס מרחיב את העלילה לשלושה עולמות ומוסיף לא מעט גיבורים תוך כדי אך מצליח לא להמרח ולאבד את הנושא העיקרי. אע"פ שסטרוס מתרכז בעלילה נטו (כפי שאמור לבצע סופר מד"ב...) עדיין דמויות הגיבורים אינן שטחיות והוא מבלבל בהצלחה את נקודת המבט של הקורא בנוגע לטובים ולרעים.
ישנם אי אלו חורים מטרידים במעבר בין הספר הראשון לשני וחלק מהעלילה צפוי מדי לעיתים אך עדיין זו סדרה מהנה השווה קריאה.
סדרת ה Merchant Princes של צ'רלס סטרוס היא סדרת מ"דב, וההדגשה נובעת מכך כשלאחר קריאה על גב הספר (הראשון, נדמה לי שגם השני יצא בעברית) מתקבל הרושם כי מדובר בעוד סדרת פנטזיה. סטרוס הוא סופר מד"ב טהור ואע"פ שהנושא בו הוא בחר (היכולת המולדת של קבוצת אנשים לעבור בין עולמות מקבילים באמצעות הסתכלות בתמונה מסוימת) מהווה בסיס לסדרות פנטזיה שונות ("אמבר" היא הראשונה שקופצת לי) הוא הצליח לחמוק מהמלכודת ולכתוב סדרה מעניינת עם הגיון פנימי ועלילה עקיבה.
אהבתי את הניתוחים הכלכלים/פוליטיים של האצולה המולדת ואת היתרונות/מגבלות של חברות במצב טכנולוגי נתון, סטרוס מרחיב את העלילה לשלושה עולמות ומוסיף לא מעט גיבורים תוך כדי אך מצליח לא להמרח ולאבד את הנושא העיקרי. אע"פ שסטרוס מתרכז בעלילה נטו (כפי שאמור לבצע סופר מד"ב...) עדיין דמויות הגיבורים אינן שטחיות והוא מבלבל בהצלחה את נקודת המבט של הקורא בנוגע לטובים ולרעים.
ישנם אי אלו חורים מטרידים במעבר בין הספר הראשון לשני וחלק מהעלילה צפוי מדי לעיתים אך עדיין זו סדרה מהנה השווה קריאה.
חתול השיממון
New member
אפלה עולה: התכנסות
ספר על אנשי-חתול בקנדה. יתרונות:
1. אנשי-חתול
2. הגיבורה מושלמת. לא מושלמת במובן של מרי-סו (אם כי, כן, היא יפה, חכמה ומקובלת), אלא מושלמת מבחינת זה שפשוט אין מה לשנוא בה. היא לא מתחסדת ומנסה להתנהג כאילו היא לא מודעת לזה שהיא יפה, חכמה ומקובלת. היא הגיונית וקרת רוח, קשוחה, לא רגשנית, ואפילו שהיה סיפור אהבה וכולם יודעים שאני אלרגית, לא רק שהוא לא הפריע לי, ממש רציתי שילך לה ולברנש.
3. גם שאר הדמויות לא רעות
4. הרבה תיאורים חביבים של אינטראקציית אנשים וחיות, טיפול בחיות וכו'. אני ממש אוהבת את החרא הזה.
חסרונות:
1. הספר עצמו הוא כמו בערך 5 הפרקים הראשונים של כל ה"פ שתבחרו. אוקיי, אולי 7 פרקים. זאת אומרת, יש את חבורת הגיבורים שלנו. יש דברים מוזרים שהם חוקרים לגביהם ומגלים קצת אבל עדיין רב הנסתר על הגלוי. ואז משום מקום מגיעה הכריכה של המאחורה של הספר. גם לשם הספר אין שום קשר לעלילה, מה שמוביל למסקנה הבלתי נמנעת שהעלילה אליה הוא קשור פשוט לא נמצאת בספר הזה. למה לחלק? אולי הסופרת חששה שבני נוער ירתעו מספר עבה יותר או מפונט קטן יותר? לא ברור. בכל אופן, אי אפשר לומר שהספר הזה הוא אפילו הקדמה למשהו, כי הקדמה בכל זאת נסגרת ונגמרת איכשהו, באופן שיאפשר להבדיל בינה ובין הפרק הראשון. פה זה פשוט חצי ספר.
2. אתם לא הולכים למות ממנת-יתר של מקוריות אם תקראו אותו. אני מתכוונת, גיבורה מאומצת שמוצאה לוט בערפל, אנשי-חתול, תאגיד מסתורי מרושע (לפחות לא קוראים לו the company, כנהוג לקרוא לתאגידים מסתוריים מרושעים בסדרות מאוסות מסוימות), עוד אנשים שחשודים בשימוש בכוחות שבטח נגלה את טבעם המדויק של כוחותיהם בהמשך אבל בכנות זה לא ממש מעניין לנו את הביצה. זאת אומרת, הסיפור עצמו כן מעניין את הביצה, פשוט...ראינו כזה כבר די מליון פעם.
אם תשאלו אותי אני אגיד תקראו. לא הפיל אותי מהרצפה (זה ככה בכוונה. זה מצחיק אותי. הפיל מהרצפה, חה) אבל מאוד מהנה ונחמד.
אה, וקראתי גם סינדר. עיבוד של סינדרלה שבו סינדרלה היא סייבורגית (בספר זה "קיבורגית" אבל אני תמיד קראתי לזה סייבורגית אז קשה לי). הוא לא רע - כמו אלה המכושפת כזה. כאילו, לא דומה לה בכלל, פשוט, עיבוד חביב לסינדרלה. יש לה שם רובוטית מחמד מגניבה, ויש עלילת משנה מגניבה - מגיפה ואנשים מהירח שרוצים להשתלט על העולם. אבל פה יש יותר חסרונות מיתרונות:
1. פרינס צ'ארמינג. אני יודעת, אי אפשר היה פשוט להרוג אותו ולהחליף אותו ב, נניח, נסיכה לסבית עצבנית עם קעקועים (במחשבה שניה, למה לא?) ובכל זאת הוא היה כל-כך מאוס ושנוא שבחלק מהזמן שנאתי אותו אפילו יותר מאת האמא החורגת, ואותה *ממש* שנאתי. כשהיא אוסרת על סינדר ללכת לנשף אפילו הייתי כזה קצת, "נו, זה לטובתך. האידיוט הזה לא שווה את הבורג שברגל הסייבורגית המחלידה שלך!"
2. אין שמץ הגיון בסיפור. אני יודעת - גם באגדה המקורית אין ממש הגיון: מה ההגיון בדלעת שהופכת לכרכרה ונסיך עם פטיש למידת נעליים? ובכל זאת. יש גזע סופר-חזק שיכול לכבוש את כדור הארץ בקלות ותוך התנגדות מינימלית (יש לבני הירח כוחות היפנוט, והמלכה לבדה יכולה לדכא הפגנה שלמה במבט), אבל משום מה המלכה שלו רוצה במקום זה לחתום על הסכם שלום עם כדור הארץ. רק שתנאי אחד בהסכם השלום הזה שממנו היא לא מוכנה לסגת הוא להתחתן עם פרינס צ'ארמינג. למה? כי שניהם היצורים הכי דוחים בעולם הבדיוני הזה? בכל אופן, היא מאיימת שאם לא יתנו לה להתחתן איתו היא תלך על כיבוש. רק שאנשים חוששים שגם אם היא תתחתן איתו היא תלך על כיבוש. בינתיים הנסיך מתנהג כמו ילד מפונק ומטומטם ואין אף דמות ממשל אחרת שתגיד שהוא יותר גרוע מהנסיך טומן על סירופ שיעול ושמישהו צריך להשכיב אותו לישון. זאת למרות שמדובר בפאקינג קיסרות ענקית. לא, יש רק איזה גנרל זקן ואת הנסיך המפונק הזה.
וזה עוד החלק ההגיוני בסיפור. השאר יהיה ספוילרים, אבל תסמכו עלי כשאני אומרת שאם היה פורץ חד-קרן לאולם הכס וטורף את כולם היה מדובר בהתפתחות עלילתית יותר מניחה את הדעת ממה שבאמת קרה שם.
תקראו? תקראו, אבל צפו להרבה באסה.
ספר על אנשי-חתול בקנדה. יתרונות:
1. אנשי-חתול
2. הגיבורה מושלמת. לא מושלמת במובן של מרי-סו (אם כי, כן, היא יפה, חכמה ומקובלת), אלא מושלמת מבחינת זה שפשוט אין מה לשנוא בה. היא לא מתחסדת ומנסה להתנהג כאילו היא לא מודעת לזה שהיא יפה, חכמה ומקובלת. היא הגיונית וקרת רוח, קשוחה, לא רגשנית, ואפילו שהיה סיפור אהבה וכולם יודעים שאני אלרגית, לא רק שהוא לא הפריע לי, ממש רציתי שילך לה ולברנש.
3. גם שאר הדמויות לא רעות
4. הרבה תיאורים חביבים של אינטראקציית אנשים וחיות, טיפול בחיות וכו'. אני ממש אוהבת את החרא הזה.
חסרונות:
1. הספר עצמו הוא כמו בערך 5 הפרקים הראשונים של כל ה"פ שתבחרו. אוקיי, אולי 7 פרקים. זאת אומרת, יש את חבורת הגיבורים שלנו. יש דברים מוזרים שהם חוקרים לגביהם ומגלים קצת אבל עדיין רב הנסתר על הגלוי. ואז משום מקום מגיעה הכריכה של המאחורה של הספר. גם לשם הספר אין שום קשר לעלילה, מה שמוביל למסקנה הבלתי נמנעת שהעלילה אליה הוא קשור פשוט לא נמצאת בספר הזה. למה לחלק? אולי הסופרת חששה שבני נוער ירתעו מספר עבה יותר או מפונט קטן יותר? לא ברור. בכל אופן, אי אפשר לומר שהספר הזה הוא אפילו הקדמה למשהו, כי הקדמה בכל זאת נסגרת ונגמרת איכשהו, באופן שיאפשר להבדיל בינה ובין הפרק הראשון. פה זה פשוט חצי ספר.
2. אתם לא הולכים למות ממנת-יתר של מקוריות אם תקראו אותו. אני מתכוונת, גיבורה מאומצת שמוצאה לוט בערפל, אנשי-חתול, תאגיד מסתורי מרושע (לפחות לא קוראים לו the company, כנהוג לקרוא לתאגידים מסתוריים מרושעים בסדרות מאוסות מסוימות), עוד אנשים שחשודים בשימוש בכוחות שבטח נגלה את טבעם המדויק של כוחותיהם בהמשך אבל בכנות זה לא ממש מעניין לנו את הביצה. זאת אומרת, הסיפור עצמו כן מעניין את הביצה, פשוט...ראינו כזה כבר די מליון פעם.
אם תשאלו אותי אני אגיד תקראו. לא הפיל אותי מהרצפה (זה ככה בכוונה. זה מצחיק אותי. הפיל מהרצפה, חה) אבל מאוד מהנה ונחמד.
אה, וקראתי גם סינדר. עיבוד של סינדרלה שבו סינדרלה היא סייבורגית (בספר זה "קיבורגית" אבל אני תמיד קראתי לזה סייבורגית אז קשה לי). הוא לא רע - כמו אלה המכושפת כזה. כאילו, לא דומה לה בכלל, פשוט, עיבוד חביב לסינדרלה. יש לה שם רובוטית מחמד מגניבה, ויש עלילת משנה מגניבה - מגיפה ואנשים מהירח שרוצים להשתלט על העולם. אבל פה יש יותר חסרונות מיתרונות:
1. פרינס צ'ארמינג. אני יודעת, אי אפשר היה פשוט להרוג אותו ולהחליף אותו ב, נניח, נסיכה לסבית עצבנית עם קעקועים (במחשבה שניה, למה לא?) ובכל זאת הוא היה כל-כך מאוס ושנוא שבחלק מהזמן שנאתי אותו אפילו יותר מאת האמא החורגת, ואותה *ממש* שנאתי. כשהיא אוסרת על סינדר ללכת לנשף אפילו הייתי כזה קצת, "נו, זה לטובתך. האידיוט הזה לא שווה את הבורג שברגל הסייבורגית המחלידה שלך!"
2. אין שמץ הגיון בסיפור. אני יודעת - גם באגדה המקורית אין ממש הגיון: מה ההגיון בדלעת שהופכת לכרכרה ונסיך עם פטיש למידת נעליים? ובכל זאת. יש גזע סופר-חזק שיכול לכבוש את כדור הארץ בקלות ותוך התנגדות מינימלית (יש לבני הירח כוחות היפנוט, והמלכה לבדה יכולה לדכא הפגנה שלמה במבט), אבל משום מה המלכה שלו רוצה במקום זה לחתום על הסכם שלום עם כדור הארץ. רק שתנאי אחד בהסכם השלום הזה שממנו היא לא מוכנה לסגת הוא להתחתן עם פרינס צ'ארמינג. למה? כי שניהם היצורים הכי דוחים בעולם הבדיוני הזה? בכל אופן, היא מאיימת שאם לא יתנו לה להתחתן איתו היא תלך על כיבוש. רק שאנשים חוששים שגם אם היא תתחתן איתו היא תלך על כיבוש. בינתיים הנסיך מתנהג כמו ילד מפונק ומטומטם ואין אף דמות ממשל אחרת שתגיד שהוא יותר גרוע מהנסיך טומן על סירופ שיעול ושמישהו צריך להשכיב אותו לישון. זאת למרות שמדובר בפאקינג קיסרות ענקית. לא, יש רק איזה גנרל זקן ואת הנסיך המפונק הזה.
וזה עוד החלק ההגיוני בסיפור. השאר יהיה ספוילרים, אבל תסמכו עלי כשאני אומרת שאם היה פורץ חד-קרן לאולם הכס וטורף את כולם היה מדובר בהתפתחות עלילתית יותר מניחה את הדעת ממה שבאמת קרה שם.
תקראו? תקראו, אבל צפו להרבה באסה.
קודם כל אני חייבת להגיד לך שוב שאני אוהבת לקרוא את הפוסטים
שלך (חשבת לכתוב ספר פעם????)
לגבי אפלה עולה - אז שתדעי שעשו סדרה על הספרים האלה - שודרה ביס.
לגבי סינדר - עברה בי המחשבה לקרוא אותו - מיותר לציין שהוצאת לי את כל החשק (המועט) שהיה לי.
חבל שאת לא קוראת באנגלית (מעצבנת), יש כל כך הרבה סדרות יפות שאת מפספסת, אם אני בגילי המופלג התחלתי לקרוא באנגלית אז את בטוח יכולה.
שלך (חשבת לכתוב ספר פעם????)
לגבי אפלה עולה - אז שתדעי שעשו סדרה על הספרים האלה - שודרה ביס.
לגבי סינדר - עברה בי המחשבה לקרוא אותו - מיותר לציין שהוצאת לי את כל החשק (המועט) שהיה לי.
חבל שאת לא קוראת באנגלית (מעצבנת), יש כל כך הרבה סדרות יפות שאת מפספסת, אם אני בגילי המופלג התחלתי לקרוא באנגלית אז את בטוח יכולה.
חתול השיממון
New member
בתחילת האלפיים הייתי בת 10
אבל זה שמשווים אותי למרצה חובבת נורא מחמיא בכל מקרה, גם אם מדובר במרצה חובבת שתאורטית יכולים להיות לה ילדים בני 10 היום
איך בכלל נהיים מרצים חובבים? עצם המילה "חובבים" מעידה על כך שאתה לא צריך לעשות שום דבר מלבד לחבב להרצות, כתחביב. כמו דייג חובב שפשוט הולך ודג להנאתו, או מסלסל שפמים חובב שפשוט נעמד כל בוקר מול המראה ומסלסל בהקפדה את שפמו, להנאתו. מצד שני, כדי שתחשב למרצה אנשים צריכים להקשיב לך (אחרת אתה לא מרצה אלא מדבר לעצמך. יש סטודנטים שיטענו כי זה היינו הך). וכדי להשיג אנשים שיקשיבו לך נדמה שלא מספיק שפשוט תחבב את מה שאתה עושה ואת עצמך.
אני לא סתם מתפלספת פה. לרגע באמת אחז בי שגעון גדלות ודמיינתי את עצמי עומדת על במה בכנס ומרצה ואתה ותמר מביאים לי פרחים ומפריחים לי נשיקות באוויר וכל החתיכים מרשימת "עשרת החתיכים הגדולים של היקום" שלי יושבים בשורה הראשונה ומחייכים אליי, ואני סוגרת את המרחב האווירי כי זאת ההרצאה החובבנית שלי so F U!
אני תוהה מה ליאה עשתה שהפך את הדמיון הזה למציאות? (אם היא היתה גרסת הביתא שלי משנות האלפיים, אני בטוח יכולה גם)
וגם:
אבל זה שמשווים אותי למרצה חובבת נורא מחמיא בכל מקרה, גם אם מדובר במרצה חובבת שתאורטית יכולים להיות לה ילדים בני 10 היום
איך בכלל נהיים מרצים חובבים? עצם המילה "חובבים" מעידה על כך שאתה לא צריך לעשות שום דבר מלבד לחבב להרצות, כתחביב. כמו דייג חובב שפשוט הולך ודג להנאתו, או מסלסל שפמים חובב שפשוט נעמד כל בוקר מול המראה ומסלסל בהקפדה את שפמו, להנאתו. מצד שני, כדי שתחשב למרצה אנשים צריכים להקשיב לך (אחרת אתה לא מרצה אלא מדבר לעצמך. יש סטודנטים שיטענו כי זה היינו הך). וכדי להשיג אנשים שיקשיבו לך נדמה שלא מספיק שפשוט תחבב את מה שאתה עושה ואת עצמך.
אני לא סתם מתפלספת פה. לרגע באמת אחז בי שגעון גדלות ודמיינתי את עצמי עומדת על במה בכנס ומרצה ואתה ותמר מביאים לי פרחים ומפריחים לי נשיקות באוויר וכל החתיכים מרשימת "עשרת החתיכים הגדולים של היקום" שלי יושבים בשורה הראשונה ומחייכים אליי, ואני סוגרת את המרחב האווירי כי זאת ההרצאה החובבנית שלי so F U!
אני תוהה מה ליאה עשתה שהפך את הדמיון הזה למציאות? (אם היא היתה גרסת הביתא שלי משנות האלפיים, אני בטוח יכולה גם)
וגם:
היית יכולה להרצות בכיף. יש לך כבר 'זרם תודעה' מוכן
וזה הכי חשוב - לדבר כל הזמן בלי להיתקע. לא חסרים נושאים - 'ספרות נוער כתת-ז'אנר במד"ב/פנטסיה המודרניים'. בטוח שתוכלי לדבר על זה שעה.
 
חתיכים?... לא בדקתי. שנים שלא הייתי באייקון ודומיו: המציאות התל-אביבית מרתיעה מתמיד.
 
היא היתה די דומה - אותו רצף דימויים וחביבות. אבל אני חושש שבאותה הרצאה-הקדמה לפני הקרנה, לא רבים מדי האזינו לה. הפסד שלהם.
וזה הכי חשוב - לדבר כל הזמן בלי להיתקע. לא חסרים נושאים - 'ספרות נוער כתת-ז'אנר במד"ב/פנטסיה המודרניים'. בטוח שתוכלי לדבר על זה שעה.
 
חתיכים?... לא בדקתי. שנים שלא הייתי באייקון ודומיו: המציאות התל-אביבית מרתיעה מתמיד.
 
היא היתה די דומה - אותו רצף דימויים וחביבות. אבל אני חושש שבאותה הרצאה-הקדמה לפני הקרנה, לא רבים מדי האזינו לה. הפסד שלהם.
חתול השיממון
New member
oh stop it
את אוהבת את הפוסטים שלי! והם אוהבים אותך בחזרה! אני לגמרי מגרגרת עכשיו.
באמת חשבתי מתישהו לכתוב ספר, אבל כמו שאר הדברים המוזרים והמופלאים שחשבתי לעשות בילדותי הרעיון די נדחק הצידה. אם כי מדי פעם אנשים כמוך מעלים אותו ואז אני נזכרת בו ומבינה שכנראה חשבתי משהו כמו שצריך אי אז בימי נעוריי, ומתישהו לאורך הדרך something somewhere went terribly wrong כי הנה החתול הדמיוני הצעיר שם ואני פה
עשו סדרה! ואני באמת תהיתי לי איזה סדרה להתחיל לראות אחרי שהחגים והבדידות גרמו לי לסיים שלוש. איך קוראים לה?
בשביל לקרוא באנגלית ושיזרום לך צריך קינדל, נכון? אין לי קינדל. יש לי טאבלט. יש לי גם בובת פרווה של חתול שאם מסדרים אותה בצורה מסוימת נראית ממש כמו חתול אמיתי ישן.
את אוהבת את הפוסטים שלי! והם אוהבים אותך בחזרה! אני לגמרי מגרגרת עכשיו.
באמת חשבתי מתישהו לכתוב ספר, אבל כמו שאר הדברים המוזרים והמופלאים שחשבתי לעשות בילדותי הרעיון די נדחק הצידה. אם כי מדי פעם אנשים כמוך מעלים אותו ואז אני נזכרת בו ומבינה שכנראה חשבתי משהו כמו שצריך אי אז בימי נעוריי, ומתישהו לאורך הדרך something somewhere went terribly wrong כי הנה החתול הדמיוני הצעיר שם ואני פה
עשו סדרה! ואני באמת תהיתי לי איזה סדרה להתחיל לראות אחרי שהחגים והבדידות גרמו לי לסיים שלוש. איך קוראים לה?
בשביל לקרוא באנגלית ושיזרום לך צריך קינדל, נכון? אין לי קינדל. יש לי טאבלט. יש לי גם בובת פרווה של חתול שאם מסדרים אותה בצורה מסוימת נראית ממש כמו חתול אמיתי ישן.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.