ואתה אומר את זה על סמך מה?...
כי, מולי, אתה מכיר אותי טוב ויודע איזה יהודי חוטא וטועה אני. ובכל זאת...
א. כמה מספרי הקומיקס האלו הם באמת טובים מאוד גם בקנה מידה חילוני.
הבריחה מרוסיה (מס' 9) הוא סיפור שהדת משחקת בו תפקיד מאוד מינורי והוא עשוי היטב.
אמנים חילוניים רבים בישראל יכולים ללמוד שיעור או שניים בסטוריטלינג מג'קי ירחי בין אם זה סיפורי הבעש"ט (מס' 8) או הספר שלו על מבצע אנטבה (שיצא לפני שנתיים ואינו דתי כלל ועיקר).
השחקן (מס' 2) של חיים ולדר, למרות המרכיב האמוני החזק שבו, הוא גם (מבחינה טכנית) קומיקס מאוד מוצלח.
עם 'אל העולם החדש' (מס' 3) יש לי בעיה כי אני לא אוהב קומיקס תלת-מימד. פלסטי מידי לטעמי. אבל בהתעלם מסגנון האיור (או המידול), הסטוריטלינג של ולדמן אינו נופל בהרבה משל המוני יוצרים חילוניים והקומיקס הלא תלת מימדי שלו בהחלט שווה קריאה ולא כ"כ מיסיונרי כמו שאתה מנסה לתאר אותו.
ובאשר לתכני אגדות...
כן, יש הרבה מזה במגזר החרדי. כן, זה ג'אנק פוד תרבותי בעבורם כמו סופר גיבורים בציבור הכללי/חילוני. אז מה? אז אתה חייב לקרוא את זה? אין הרבה הבדל בין הכתבה הזו ובין הסקירות של יוני זאבו ב YNET מדי פעם. בשתיהן יש גושי זהב שקבורים בהרבה בוץ וסחף. זה טיבו של הדירוג העיתונאי וכמו תמיד, צריך לקחת זאת בחשבון כשקוראים את הידיעה/דעה.