אוקיי, אז כמובן שראיתי את הפרק איך שהתעוררתי, כמו בשבוע שעבר, כי כל השבוע חיכיתי לראות את התגובה של הרופאים האחרים ולאן הסדרה תיקח את זה מכאן. ואני מאוכזבת מרוב הפרק.
 
כשהודיעו שיהיה פרק כפול, ציפיתי לפרק שיעסוק הרבה יותר בדרק, בתגובות של הרופאים להודעה הזו, לתמיכה שלהם במרדית. אבל לא ראינו את רוב הדברים האלה. מרדית נעלמה וב-40 הדקות הראשונות כמעט לא ראינו אותה. הקפיצה בין החגים גרמה לזמן לעבור נורא מהר (מן הסתם) ולגרום לדרק להיראות כמו זכרון נשכח.
 
אז נכון שעדיין הראו את ההתמודדות של האחרים, אבל זה היה מעט מידי ועלוב מידי. התפרצות אחת של אריזונה בחדר האוכל, סצנת בכי אחת של קאלי שנזכרת ברופא המוכשר והחבר הטוב שבזכותו הפציינט שלה על הרגליים, והדיון המייגע של ביילי ובעלה בסוגיית הניתוק מהמכשירים (דיון ששיאו, כמובן, בדיוק באמצע הסקס בוולנטיין. אין זמן טוב מזה כדי להחליט מתי להרוג את בעלך). לא יודעת, אני חשבתי שזה ייראה אחרת. לגמרי. ציפיתי שהלוויה תקבל קצת יותר מקום, שכן מישהו מהאחרים יביע רגש קצת יותר עמוק, ציפיתי להרבה הרבה יותר. כשמארק מת הוא קיבל פרק שלם שכולו מארק, ובינתיים שנראה שהוא הדמות שהמוות שלה קיבל הכי הרבה נפח בסדרה.
 
בתכלס, הפרק התחיל עם סצינה שכבר ראינו (הניתוק מהמכשירים), המשיך בסצנה עלובה שבה מרדית מבשרת לרופאים שדרק מת בצורה די יבשה ולא-מעוררת-אמפתיה, ואז בכמה שניות של לוויה ומרדית נעלמת. שום כריסטינה, שום אדיסון, שום אחות ממליון האחיות שיש לדרק, כלום. הדמות הכי גדולה שמתה אי פעם באנטומיה - והמוות שלה נראה הכי חסר משמעות מבחינת הכותבים. זה די הזוי.
 
הצלחתי בהתחלה לפספס את זה שמרדית בהריון, למרות שבפרק הקודם הייתה לי הרגשה שלשם זה יילך, עד שחברה שראתה במקביל שלחה לי הודעה אם אני רואה ושמתי לב להריון... וכמובן שאז מיד הופיעה מרדית עם בטן ענקית ודימום. ושוב צריך לסבך את החיים כי אי אפשר לתת לאף אחת בסדרה הזו ללדת כמו שצריך.
 
מה שכן אהבתי בפרק, והיו כן כמה דברים קטנים:
העובדה שאלכס היה ה person של מרדית, שהוא זה שהגיע לבית החולים ולאורך כל התקופה המשיך להתקשר ולחפש אותה.
ההקבלה לאליס גריי - בהתחלה שנאתי את זה, כי נמאס לי כבר לשמוע על אליס גריי, אבל כשהפרק התחיל ב"היא כמו אימא שלה" ונגמר בזה שהיא שוברת את המעגל הזה וחוזרת הביתה עם הילדים, וחוזרת לחדר הניתוח - היה בזה משהו מנחם. שהיא לא תגמור כמו אימא שלה. כי בפלאשבקים של אליס זה נשמע שמרדית גם היא באותו כיוון...
ואהבתי בכל זאת את הרגעים הקטנים שבהם דמויות אחרות התמודדו עם המוות של דרק. הסצינה של אמיליה ואואן (שאני לא סובלת כזוג, כידוע) הייתה חזקה מאוד, קאלי ריגשה אותי בטירוף וגם הדאגה של אלכס ומגי.
הסיפור של שתי הנשים עם הכוויות - בהתחלה לא סבלתי את זה, אבל כשג'יי ג'יי מתה אפילו אני בכיתי...
ג'קסון ואפריל - אם הסיפור הזה היה קורה בפרק אחר, הייתי כנראה מודאגת יותר וגם עם דמעות בעיניים, אבל בפרק שבו קברנו את דרק והייתי עסוקה בלבכות עליו ולחכות לסצינות שקשורות אליו - כל הסיפור שלהם פשוט נבלע ולא ריגש. השניה היחידה שבכל זאת הייתה כיפית הייתה השניה שבה הוא הרים אותה כשהיא חזרה, אולי כי זה סיפור האהבה היחיד שנשאר מרגש בסדרה הזו (אחרי שאיבדנו את מארק ולקסי, אואן וכריסטינה, מרדית ודרק...).
 
אה, ואהבתי ממש את הסיום - מרדית מוצאת את כובע המנתחים של דרק בחלוק שלו (איך זה שבמשך שנה שלמה אף אחד לא העיף את החלוק הזה משם, בטח לפני שאשתו חזרה?) - גם בכיתי כשראיתי את הכובע, וגם ריגש מאוד לראות אותה לוקחת אותו לעצמה ונכנסת עם זה לחדר הניתוח. רק חסר שהיא תעשה הסבה לנוירו
 
אה, ולא ראיתי את ווילסון ואלכס ביחד בפרק, גם לא בכריסמס או בוולנטיין - האם יש סיכוי שמתכננים להם פרידה כדי שנראה את אלכס ומרדית יחד? נשמע הזוי לחלוטין, אבל אני מעדיפה שאם חייבים לשדך למרדית מישהו - זה יהיה את אלכס.
