גלידה בלג'נדה + פיצה ב"החתול הירוק"
אף אחד לא יכול למנוע ממני לאכול גלידה ופיצה כשיש כדורגל, וביום רביעי נסעתי באומץ לב, אל מול כל הסכנות, לאכול גלידה ופיצה. כי יש דברים שאני מוכן להקריב את עצמי בשבילם.
לג'נדה רוטשילד: זאת תמיד היתה אחת הגלידריות האהובות עליי, עם סורבטים שמרגישים ממש כמו גלידה אמיתית. השבוע הם היו בשיאם: 13 טעמים טבעונים, כולל כל הקלאסיקות האהובות: בננה-תמר, שוקולד וקוקוס, ביחד עם טעמים מיוחדים כמו סברס, פטאיה ותאנים. לאור המבחר ויתרתי בפעם הראשונה בחיי על שוקולד וקוקוס, והלכתי על בננה, סברס ותאנים. גלידת התאנים מומלצת במיוחד. הם גם הגדילו בצורה מאסיבית את המנות שלהם, ועכשיו מנת שלושת הכדורים גדולה בהרבה מבגלידריות אחרות (לא כולל פרדו, שהיא מעל כולן בנושא הזה). הבעיה היחידה היתה שהכוס עדיין קטנטנה, וזה אתגר לאכול בה את הגלידה בלי שהיא תיפול. בפעם הבאה אדרוש כוס זכוכית.
החתול הירוק (רח' לבונטין בת"א): זאת היתה הפעם הראשונה שלי בפיצריה הטבעונית, שנמצאת רק 350 מלג'נדה כך שהשילוב ביניהן מושלם. המקום קטן יחסית ובקלות אפשר לא לשים לב אליו אם לא יודעים את הכתובת המדויקת. יש שם תוספות מיוחדות וטעימות כמו ארטישוק ותרד. 75 ש"ח לפיצה משפחתית עם 2 תוספות. הגודל די דומה לדומינוס, אז אכלתי שבעה משולשים והייתי יכול להמשיך, וזה עוד היה אחרי שלושה כדורי גלידה (אבל חיכיתי עם הפיצה עד 23:00 בלילה כדי שתשתלב עם הכדורגל, אולי בגלל זה הייתי רעב במיוחד). המסקנות:
1. היה ממש, אבל ממש טעים. מבחינת טעם נטו, זאת אחת הפיצות הכי טעימות שאכלתי.
2. לגבינת הקשיו אין נוכחות כמו גבינת סויה, ולמרות שהיא מוסיפה טעם, היא לא נותנת את תחושת הגבינת המותכת האהובה עליי. מי שזקוק לפיצה פיצתית, עם כל הג'אנקיות המופלאה הכרוכה בה, עלול להתאכזב.
3. הבצק הדק היה טעים זמן קצר אחרי ההכנה, אבל חלקים ממנו היו יבשים כשאכלתי ממנו שעתיים אחרי הקנייה. אז רצוי לא לחכות הרבה זמן עם האכילה.
4. התוספות היו טעימות אך לא פוזרו בנדיבות גדולה.
הפיצריה עדיין חדשה ובטח תשתפר עוד יותר בהמשך. בינתיים, זאת פיצה שאשמח מאוד לאכול אם אהיה בסביבה, אבל לא כזאת שאגיע בשבילה במיוחד לת"א. בכל היא מקרה היא שווה לדעתי ניסיון.
